ביאור שטיינזלץ על נדרים י״ז

« ביאור שטיינזלץ על נדרים ט״ז ע״ב ביאור שטיינזלץ על נדרים י״ח ע״א »

1 רש"י פתח ↗

תלמוד לומר להרע או להיטיב מה הטבה רשות - דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל חייב בקרבן על השבועה אף הרעה דמחייב עלה קרבן הרעה דרשות ולא נשבע לבטל את המצוה דהיא שבועה דהרעה לאו הרשות בידו:

1 פירוש מהרז״ו על קהלת רבה פתח ↗

ק"ש בעונתה. שכתב וקרוב לשמוע ולא פי' מה ישמע ודורש ע"פ מדת ממעל על קריאת שמע ישראל וקרוב פי' כמו קרוב שאהוב וחביב וכאלו כתוב ואהוב לשמוע ולקיים מצות קריאת שמע ישראל מתת הכסילים זבח מרוב זבחים שהכסיל מקריב שאינו יודע על מה הוא מקריב אם על טוב אם על רע. ומ"ש אינו יודע להפריש פירוש אחר הוא על פסוק כי אינם יודעים לעשות רע על שכתוב בנדרים להרע או להיטיב. ומ"ש וקרוב לשמוע שלא לידור כלל אפי' להביא קרבן משתדור כמו הכסיל להביא קרבן ואינו יודע להבחין איזהו קרבן וזהו מתת הכסילים זבח:

1 מעשה רקח על הלכות נדרים פתח ↗

כשאתה מתבונן וכו'. מרן ז"ל לא ציין מהיכן הוציאו ועיקרן של דברי רבינו נתבאר בנדרים דף י"ז:

2 רש"י פתח ↗

חד קרא - קא אתי למיפטריה מקרבן שבועה דהאי קרא דלהרע או להיטיב בקרבן מיירי ואידך לא יחל דברו דבלאו מיירי אתי למיפטריה מן לאו דשבועה:

2 תוספות פתח ↗

חד למפטריה מקרבן שבועה וחד למפטרי' מלאו דשבועה - מלא יחל כלומר אם מיחל דברו ומקיים המצוה אבל מ"מ אינו פטור משבועה דנשבע לבטל המצוה אלא לוקה עליו משום שוא כדתנן פ"ג דשבועות דף כט.:

2 תוספות על שבועות פתח ↗

את לבך אנסך. נראה דלאו למפטריה מקרבן גרידא קאמר שלא יצטרך לכתוב על פנקסו שיביא חטאת שמינה לכשיבנה בית המקדש אלא אפילו עונש נמי ליכא כדמוכח בפרק ארבעה נדרים נדרים דף כה: דאמר התם כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרות ומפרש היכי דמי שבועות שגגות כדרב כהנא ורב אסי דכל חד וחד אדעתיה שפיר משתבע ולא דמי לההיא דהשולח גיטין דף לה. ושם שאמרה יהנה סם המות באחד מבניה שנענשה דגבי ממון שאני דמעיקרא הוה לה למידק שסופה לבא לידי שבועה אם תאבדנו ומיהו תימה אמאי לא מיבעיא תרי קראי חד לפטור מקרבן וחד לפטור מעונש כדאשכחן בפ"ב דנדרים דף יז. גבי נשבע לבטל את המצוה דמיבעי לן תרי קראי חד לפטור מקרבן וחד לפטור ממלקות ויש לומר דלא דמי כלל דהתם שפיר מיבעי לן תרי קראי חד למיפטר שוגג מקרבן וחד למיפטר מזיד ממלקות אבל הכא כשפטר שוגג פטרו לגמרי מקרבן ומעונש וההיא דס"פ ד' אחין יבמות דף לג. ע"ש דקאמר לרבי חייא בר קפרא שקורי משקר ולבר קפרא רבי חייא שקורי משקר לא לענין עונש שבועה קמיבעיא ליה היאך אירע תקלה על ידם אלא במה היה טועה לומר ששמע מרבי כדבריו:

3 רש"י פתח ↗

מתני' יש נדר בתוך נדר - דנדר חל אחר נדר:

3 תוספות פתח ↗

יש נדר בתוך נדר - כדמפרש ואזיל בתר הכי דאמר הריני נזיר הריני נזיר וא"ת פתח בנדר דמשמע קונם וסיים בנזירות וי"ל דנזירות נמי איקרי נדר דכתיב במדבר ו לנדור נדר נזיר אבל מ"מ אמאי שבק סתם נדר ופתח בזה וי"ל משום דבנדרים לא משכחת נדר בתוך נדר דאי אמר ככר זה עלי קונם ככר זה עלי קונם לא חייל דאין איסור חל על האיסור ואף בנזירות דקאמר דנזירות חל על נזירות לאו לחיובי תרתי בחד ל' יום אלא לענין שיעשה שתי נזירות זו אחר זו דבשלמא התם בנזירות שייך למימר כשאמר ב"פ הריני נזיר היום הריני נזיר היום שיכול להוסיף בדבור שני ל' יום משמע ל' יום חדשים כפעם ראשונה שאמר הריני נזיר היום שרוצה לומר ל' יום דהויא השתא כאילו אמר ל' יום ב' פעמים ואפילו את"ל דאפילו אם אמר הריני נזיר ל' יום והדר אמר הריני נזיר אלו ל' יום דהוי לשמואל כמו כהיום היום מכ"מ י"ל דשאני נזירות הואיל ואית ליה קיצותא ל' יום יש לנו לומר שבא להוסיף שלשים יום חדשים ולכך שייך שפיר למימר דחייל נזירות על נזירות מעשה זו אחר זו כדפרישית אבל גבי נדר דקונם דלית ליה אלא לפי מה שמפרש האדם נמי אפי' כי אמר ככר זו עלי קונם היום אינו אסור אלא אותו היום וכי הדר אמר זימנא אחריתי קונם ככר זה היום אין לנו לתלות דאתא לאסור ולאוסופי למחר כיון דמהיום משמע הלכך לא שייך למימר נדר חל על נדר ולהוסיף נדר אחר כמו בנזירות כדפרישית ולאותו יום גופיה נמי אין לנו שיחול נדר על נדר ולחיובי תרתי קאמר דאין איסור חל על איסור ואפילו בנזירות אין איסור חל על איסור:

3 שיטה מקובצת פתח ↗

מתני' יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת. יש מפרשים שכוונת משנתינו ללמד שאף על פי שאין שבועה חלה על שבועה כדקתני סיפא בנדרים אינו כן שהנדרים חלים על הנדרים שאם אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכל ממנו הרי זה לוקה שתים משום בל יחל דכי היכי דקונמות חלין על השבועות כמו שביארנו למעלה מן הירושלמי כך הם חלין נדרים על נדרים אף על גב דתרוייהו איסור חפצא. ושנו הענין בנדר של נזירות והוא הדין בשאר נדרים. והא דקתני הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל הוא הדין באומר הריני נזיר הריני נזיר. אלא איידי דנקט גבי שבועה אם אוכל נקט נמי גבי נדר אם אוכל. ולפירוש זה יש תימה למה שנו החומר הזה בנדר הנזירות ולא שנו הענין באוסר עליו הנדר שני פעמים וליתני הכי יש נדר בתוך נדר כיצד אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכלו חייב על כל אחת ואחת. והפירוש הנכון דודאי כי היכי דאין שבועה חלה על שבועה הני נמי אין נדרים חלים על נדרים משום דתרוייהו חד מינא נינהו. ובנדר של נזירות בלבד הוא שאמרו שהנדר חל על נדר. והכי קתני מתניתין יש במיני הנדרים שהנדר חל על. בתוך נדר אף על פי שבשאר נדרים אינו כן והיינו בנדרי נזירות. כיצד הריני נזיר וכו' חייב על כל אחת ואחת כלומר שאם שתה יין או אכל ענבים חייב שתים. וכשתשאל ותאמר מאי שנא דבנדרים דעלמא אין נדר חל על איסור נדר ובנדרי נזירות חאיל יש לומר דשאר נדרים איסור חפצא אינון ואיסור חפצא על איסור חפצא לא חאיל ונדרי נזירות לאו איסור חפצא אינון אלא איסור גברא אינון שהרי הנזיר לא אסר על עצמו לא את הענבים ולא את היין אלא מחוקי הנזירות הוא שמיד שקבל אדם בעצמו להיות נזיר נאסר בדברים הללו דומה למי שנתגייר שמיד נאסר בכל איסורי תורה מבלתי שיאסרם עליו אלא מחוקי הדין שכל מי שהוא ישראל נאסר באיסורי תורה ומצווה במצותיה וכך הנזיר מצווה על היוצא מן הגפן. תדע דלאו איסור חפצא אינון שהרי הוא מוזהר על הטומאה ומצווה על הגילוח. והנהו ודאי לאו איסור חפצא אינון דלא שייך בהו למימר הכי. וכי תימא והרי שבועה דאיסור גברא היא ואין שבועה חלה על שבועה נדרי נזירות נמי אף על גב דאיסור גברא לא ליחיילי. יש לומר שאני נזירות דרבינהו קרא דכתיב נזיר להזיר כדתניא בברייתא דגמרא נזיר להזיר לרבות שהנזירות חלה על הנזירות. ומה שבועה חמורה אין שבועה חלה על שבועה נזירות קלה לא כל שכן תלמוד לומר נזיר להזיר לרבות שהנזירות חלה על הנזירות הכין מסתברא פירושא דהאיך מתניתין. ואיכא דמפרשי לה באנפי אחריני דלמנות שתי נזירות הוא שנשנית משנתינו שאם אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה הריני נזיר אם אוכל מונה שתי נזירות זה אחר זה. ולא שילקה על נזירות אחת שתים אף על פי שיאמר הריני נזיר הריני נזיר כדאמרן לעיל בשאר נדרים דאין נדר חל על נדר ללקות שתים על דבר אחד שאסרו עליו שתי פעמים. הרנב"י ז"ל. וזה לשון הרשב"א ז"ל: יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. פירוש ואכל אותו ככר שתלה נזירותיו באכילתו חייב למנות נזירות על כל אחת ואחת מן הפעמים שאמר הריני נזיר דבאותה אכילה לבד חלו עליו שתי קבלות נזירות אף על פי שתלה קבלתו על אכילת ככר זה אף על פי שאין שתי שבועות חלות על ככר אחד. ובכדי נקט אם אוכל דהוא הדין לאומר הריני נזיר הריני נזיר או הריני נזיר היום הריני נזיר למחר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדאיתא בגמרא. אבל באומר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים אינו חייב על אכילתו אלא אחת כמו בשבועה שאף בנדר כיון שאמר הריני נזיר ואסר בענבים וכשחזר ואמר הריני נזיר אין איסור שני נוסף על הענבים שכבר נאסרו עליו ואין איסור חל על איסור. ולא אמרו הנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות אלא באוסר עצמו במה שנצטווה לעשותו כגון קונם ישיבת סוכה והנחת תפילין עלי. אבל באומר קונם בשר חזיר עלי אינו חל לפי שאין איסור חל על איסור. והיינו נמי דכי אקשינן בגמרא לרב הונא ממתניתין דהכא דאמרינן יש נדר בתוך נדר היכי דמי אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דכותה גבי שבועה וכו' ולא פרקינן יש נדר בתוך נדר שאם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואכל ענבים חייב שתים ודכוותה גבי שבועה אינו חייב אלא אחת. ומיהו הא לאו ראיה כל כך דאיפשר דמשום דמתניתין לא איירי בהכי אלא בחיוב מנין נזירות ומנין נזירות לא משכחת להו לרב הונא אלא בדכותה גבי שבועה חייב שתים לפום כך פריך ליה ממתניתין. ומיהו ודאי על כרחין הכין הוא דאינו חייב על אכילה אחת אלא אחת. ותדע לך דהא באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום לשמואל מונה נזירות אחר נזירות וכן באומר הריני נזיר היום הריני למחר לרב הונא ומנין אחד אינו פוטר לא למר ולא למר. וכיון שאין שניהם חלין בבת אחת אלא בזה אחר זה כי אוכל ענבים היאך ילקה שתים ועדיין אינו מונה הנזירות השנית והרי הוא לגבי נזירות שנייה כאומר הריני נזיר אחר שישלם זו נזירות ראשונה. וזה נראה לי מוכרע ממקומו. והוא הדין דכי פליג ותני במתניתין יש נדר בתוך נדר ואין שבועה חלה על שבועה הוא הדין דהוה מצי למיפלג ולמיתני בדידה יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר אמר הריני נזיר היום וכו' יש נדר בתוך נדר וצריך למנות שתי נזירות בזה אחר זה ואין נדר בתוך נדר שאם אמר הריני נזיר הריני בזיר ואכל ענבים אינו חייב אלא אחת. וכן מצאתי זה כתוב בתוספות. אלא דקשיא לי דאם איתא דמצי פליג בכי הא בדידה מאי קא מקשה ליה שמואל לרב הונא ממתניתין אדתני אין שבועה חלה על שבועה ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אין נדר בתוך נדר. ומאי קושיא ולשמואל מי ניחא דלכולי עלמא הוה מצי למיתני בדידה אין נדר בתוך נדר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכל אינו חייב אלא אחת. אלא ודאי נראה לי דחלוק זה אינו צריך לשנות דמכלל מתניתין שמעינן לה בהדיא דכיון דאמרינן דאאומר הריני נזיר הריני נזיר מונה שתי נזירות שמע מינה דאינו חייב על אכילת ענבים בהעלם אחד אלא אחת דאם איתא מנא לן דמונה שתי נזירות דילמא אינו מונה אלא אחת ועולה לו לשתים ולחייב על אכילה אחת של ענבים שתים דומיא דקונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה ואכלו שחייב שתים אלא ודאי משמע כדאמרן. אבל לרב הונא הוא דהוה מצי למיתני אין נדר בתוך נדר אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום שאין נזירות שניה חלה עליו למנות מנין שני. ובסוף המסכתא כתבתי יותר מזה *. * אמר הכותב הנה בסוף חידושי הרשב"א דפוס בערלין שלפנינו נשמטו דבריו אבל המה בכתובים בסוף השיטה מקובצת הזה. ולמען לא יצטרך המעיין לדרוש מה לפנים ומה לאחור אציע אותם כאן וזה לשונו שם: מתני' יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. פירוש חייב למנות נזירות על כל אחת מן הפעמים שאמר הריני נזיר שבאותה אכילה לבד חלו עליו שתי קבלות נזירות אף על פי שתלה נזירותיו על אכילת ככר זה אף על פי שאין שתי שבועות חלות על ככר אחד. ובכדי נקט אם אוכל דהוא הדין לאומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום או הריני נזיר היום הריני נזיר למחר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדאיתא בגמרא. אבל באומר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים אינו חייב על אכילה אחת אלא אחת כדרך שהוא חייב בשבועה. שאף בנודר כיון שאמר הריני נזיר נאסר בענבים וכשחזר ואמר הריני נזיר אין איסור חל על איסור. ולא אמרו הנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות אלא במצות עשה באומר סוכה שאני יושב תפילין שאני מניח לולב שאני נוטל. אבל באומר נבלה שאני אוכל יין נסך שאני שותה לא בדא פירוש בכגון זו לא חל הנדר לפי שאין איסור חל על איסור. אלא על כרחין חייב למנות שתי נזירות קאמר. ואם נפשך לומר דחייב שתי מלקיות על אכילה אחת של ענבים קאמר דומיא ממש דאין שבועה חלה על שבועה משום דנדרים חלין על דבר מצוה ואפילו באיסור ובאיסור הבא מעצמו מיהא כזה דאיסור נזירותו גרם לו. ומשום דחדית קרא נזיר להזיר שהנזירות חלה על נזירות והוא הדין לנדרים באומר הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה דגלי כאן קרא דאפילו על איסור חלין ובאיסור הבא מעצמו. ולעולם באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום או הריני נזיר למחר אינו מונה שתי נזירות מוחלקות לפי ששתיהן חלין כאחת. ומאן דאמר אין נזירות חלה על נזירות סבר דאין נדרים חלין על דבר מצוה אלא על מצות עשה וכדדרשינן מכי ידור נדר לה' לא יחל דברו דיבורו הוא דאינו מיחל אבל מיחל הוא חפצי שמים אבל על איסור כלל כלל לא. הא ליתא דאם כן כיון דבנדרים קיימי אמאי שבק תנא נדרים ונסיב ליה נזירות ליתני יש נדר בתוך נדר כיצד אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי ואכל חייב שתים. אלא משום דלא משכח ליה בנדרים להכי נסיב ליה נזירות ומשום דהוקש נזירות לנדרים קא חשיב הכא ותני כולהו אנפי דחמירי נדרים משבועה קתני חומר בנדרים מבשבועות שהנדרים חלין על דבר מצוה מה שאין כן בשבועות. ולא על חדא אנפא ממש אלא שבנזירות האומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום דהוה ליה כשלא אוכל ככר זה שלא אוכל ככר זה אי נמי הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומחר דהוה ליה כשלא אוכל ענבים ותאנים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בנזירות נזירות חלה על נזירות כדיניה דהיינו למנות שתי נזירות מוחלקות ואילו בשבועות לא חיילי שתיהן בשום צד. והיינו נמי דקתני חייב על כל אחד ואחד ולא קתני חייב שתים. ותדע לך עוד מדאקשינן בגמרא לרב הונא מדתניא מי שנזר שתי נזירות מנה ראשונה והביא קרבנותיו ואחר כך נשאל לחכם והותר לו יצתה לו שנייה בראשונה מנה שתיהם והביא קרבנות שתיהן כאחת אין בידו אלא אחת הפריש זו בעצמה וזו בעצמה והלך והקריב של זו בזו ושל זו בזו הרי זה לא יצא. ועוד מצאתי בירושלמי כמחלוקת שמואל ורב הונא דגרסינן בפרק קמא דנזיר אמר הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן ר' יוסי בעי אמר הריני נזיר שלושים יום אלו ושלושים יום אלו. אמר ר' עזרא קומי ר' מונא ולא מתניתין היא מניח את שלו ומונה את של בנו. לישנא אחרינא אפילו אשתו יושבת על המשבר. אמר ליה נזירותו לנזירות בנו לא דמיא אלא באומר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרין יום עד כאן. ופירושו בירושלמי האומר הריני נזיר שלשים יום אלו הריני נזיר שלשים יום אלו בעצמן ופשטה ר' עזרא ממתניתין דקתני הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן מניח את שלו ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו דאלמא חלו שתי נזיריות עליו ומונה שתים. ואף על גב דהוה ליה כאומר שלושים אלו שלושים אלו דמי לא עסקינן שהיתה אשתו יושבת על המשבר ויולדת מיד. וזו כסברת שמואל דאמר דאפילו באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום. ודחה ר' מונא בנזירותו לנזירות בנו כיון שהם עניינים מוחלקים אינן אלא באומר הריני נזיר מכבר כלומר עכשו והריני נזיר לאחר עשרים יום דאז מונה שתי נזיריות דכיון דחייל אעשרים יום חייל נמי אשארא וזו כסברת רב הונא וכו'. וטעמא דשמואל דגמרא ור' עזרא דירושלמי משום דכיון דהאומר הריני נזיר יום אחד ואפילו שעה אחת ואף על פי שפירש יום או שעה אחת ולא יותר הרי זה נזיר שלשים יום קסברי ר' שמואל ור' עזרא דהכא נמי כיון שהוציא נזירות מפיו צריך הוא לנהוג נזירות. ורב הונא ור' מונא סברי דהתם שאני דהא חיילא עליה שעה אחת מיהא אבל היכא דאי אפשר לחול שהרי כבר נזיר באותה יום אינו מונה נזירות שנייה: אבל באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר הרי חל נזירות עליו יום אחד מיהא וכיון שכן מונה נזירות שלימה. והא דאקשינן לרב הונא ליפלוג וליתני בדידה ולא אקשינן לשמואל ליפלוג וליתני בדידה יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואין נדר בתוך נדר הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה. יש לומר משום דבצד נזירות ליכא לאיפלוגי כלל וככר זה עלי וככר זה עלי פשיטא להו דאינו בנדרים כמו שאינו בשבועות דמנא תיתי לאיסורא. ולא מנה כאן אלא כל צדדי הנדרים והיינו נדרים ונזירות שהן חמורין מן השבועות. אלא לרב הונא דבנזירות עצמה באותו צד עצמו שהחמרת עליו הקלת עליו בהא ליכא איכא לאקשויי ליפלוג וליתני בדידה. כן נראה לי. ואלא מיהו בירושלמי מצאתי בפירקיה קמא לכאורה דנדרים חלין אפילו על דברים האיסורים ואילו אמר ככר זה עלי ככר זה עלי חייב שתים. דגרסינן התם איסר זה שבועה וכו' אמרו בלשון נדר את תופסו משום נדר אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה וכו'. אם אומר את איסר מין שבועה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. אמר ר' יוסי לא אתיא אלא בחמישה ככרים אבל בככר אחד מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבלה מכאן ואילך כמיחל שבועה על האיסורין ואין שבועות חלין על האיסורין וכו' עד אמר ר' יודן והוא שהזכיר נדר ואחר כך הזכיר שבועה. אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך הזכיר נדר נדרים חלין על האיסורין ואין שבועות חלין על האיסורין. עד כאן בירושלמי. ואפילו הכי נראה לי דהכי קאמר נדרים חלין על האיסורין כאלו והכא היינו טעמא אף על גב דאמר שבועה שלא אוכל ככר זה לא אסר הככר עליו אלא נפשיה הוא דאסר על הככר ולגבי שבועה אחרת הוא דהוה ליה כנבלה דכיון דאסר נפשיה מיניה תו לא חאיל על נפשיה איסור אחר על ככר זה. אבל נדר חל דהא מוסיף בנדרו דעד השתא לא אסר הככר עליה והשתא אסר ליה עליה והלכך חאיל. אבל נדר אחר נדר ואי נמי שבועה אחר נדר לא חאיל דהא משעה ראשונה הוה ליה גופו של ככר עליה כנבלה ואין איסור חל על איסור. כן נראה לי פירוש הירושלמי. עד כאן הרשב"א ז"ל. וכתב הרי"ץ ז"ל: יש נדר בתוך נדר. כלומי נדר חל על נדר. כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה וחזר ואמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה ואכל חייב שתי נזיריות נזירות על כל קבלה וקבלה ויהיה נזיר ששים יום דסתם נזירות שלשים יום. אבל אין שבועה חלה על שבועה. אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה אינו חייב אלא מפני שבועה ראשונה דכיון דנשבע עליה תנינא תו לא חיילא עליה שבועה שנייה. ויש מפרשים מתניתין דלא על ככר נשבע אלא על אכילת היום כגון שאמר הריני נזיר אם אוכל היום לחם ואמר כן פעם אחרת ואכל אכילה אחת חייב נזירות אחת חזר ואכל באותו היום פעם אחרת חייב נזירות אחרת. למה לי למימר הריני נזיר שני פעמים אפילו לא אמר אלא פעם אחת הוה מצי לאשכוחי שתי נזירות כגון שהתרו בו על כל אכילה ואכילה. ותירץ דאיידי שהוצרך לאמרו גבי שבועה שני פעמים אמרו גבי נדר אף על גב דלא צריך. ויש אומרים דחייב דמתניתין אלאוי קאמר שהוא חייב בשני לאוין אם יעבור על נדרו. והקשה בלא כפל נמי משכחת לה שיהא חייב לאוין הרבה אם התרו בו על כל אכילה ואכילה. עד כאן.

4 רש"י פתח ↗

גמ' לא שנו - דיש נדר בתוך נדר:

4 ר"ן פתח ↗

גמ' כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר וכי אכיל טובא ומתרין ביה מחייב על כל אכילה ואכילה איידי דקתני שבועה שלא אוכל תנא נמי הריני נזיר אם אוכל ולעולם גבי נזיר לא צריך למימר אם אוכל זו הגרסא כתובה במקצת נוסחאות - והכי פירושא כיון דאמר הריני נזיר וכו' חדא דאית בה תרתי קשיא ליה חדא למה ליה למתלייה לנזירות באכילה דהא מכיון דאמר הריני נזיר הריני נזיר הוה ליה נזיר וחייב למנות שתים וקשיא ליה תו דאיתלי לנזירות באכילה בהריני נזיר אם אוכל חדא זימנא סגי דהא קי"ל בפ' שבועות שתים בתרא שבועות כז: דמי שנשבע שלא אוכל ככר זה על כל זית וזית שבו נשבע הלכך מי שתלה נזירותו באם אוכל על כל זית וזית שבו תלה נזירותו וכי אכיל טובא כלומר זיתים הרבה ומתרין ביה בין כל זית וזית לומר שאם יאכלנו יתחייב עליו נזירות אחת חייב על כל אכילה ואכילה ונראה בעיני דלהכי בעינן דליתרו ביה בין כל זית וזית משום דלא עדיפי אכילות הללו להתחייב עליהם נזירות כשתלאו בהן מלהתחייב עליהן קרבן ומלקות כשנשבע שלא יאכל ככר זו וכשם שלהתחייב קרבן ומלקות בעינן חלוק בין כל זית וזית אי למלקות בהתראה אי לקרבן בשתי העלמות ה"נ כשתלה נזירות בהם בעינן שיהו התראות מחלקות דודאי נהי דאמרינן דמי שנשבע שלא יאכל ככר זו על כל זית וזית נשבע אפי' הכי אם לא התרו בו אלא התראה אחת אינו לוקה אלא אחת דבכל איסורין שבתורה על כל זית וזית שבהן הוא חייב ואפ"ה אינו לוקה שתים אלא בהתראות חלוקות ולקרבן נמי אינו חייב אלא אחת אלא בשתי העלמות ה"נ כי תלה נזירות באכילת ככר צריך שיהו התראות מחלקות בין כל זית וזית שבו דאי לא לא מקריא אלא אכילה אחת ולא מחייב עלה אלא חד נזירות כנ"ל וראיתי למפרשים אחרים בזה מה שלא נראה בעיני ומתרצה איידי דקתני שבועה שלא אוכל וכו' דאין ה"נ דבהריני נזיר הריני נזיר סגי ליה ואי נמי תלה נזירותו באם אוכל בחד הריני נזיר אם אוכל סגי ליה אלא דאיידי דאיצטריך למתלי לשבועה באכילה למכפל בה נמי שלא אוכל שלא אוכל דאי לא פשיטא שאינו חייב אלא אחת תלה ליה נמי לנזירות באכילה וכפליה:

4 שיטה מקובצת פתח ↗

גמרא כתוב בספרים כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר וכו'. והפירוש וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. ואמר לן המורה בשם רבו דליתה עיקר דהא רב הונא דאמר בסמוך דלא חיילא נזירות על נזירות היכא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום. פירוש.

5 רש"י פתח ↗

ולרב הונא - דקאמר דכי אמר הריני נזיר היום לא חיילי עליה שתי נזירות אם כן ליפלוג בדידה בנדרים וניתני נמי יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר כיצד הריני נזיר היום הריני נזיר למחר יש נדר בתוך נדר וכו':

5 שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים פתח ↗

ר"י בעי שבועה שבועה וכו'. וקשה תפשוט לי' ממתני' דאין שבועה בתוך שבועה דדוקא בנזירות הוא דאמרי' דיש נזירות הן ועל כל שלשים מגלח אבל בנדרים אפי' אמר קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת. וראיתי לר"ן שכתב בדף י"ח וראיתי לקצת מפרשים דכי תנן יש נדר בתוך נדר לחייבו ב' על אכילה אחת קאמר שאף בענין זה חמור נדר משבועה שהאומר ב' פעמים קונם ככר זה עלי חייב שתים ומי שנשבע ב' פעמים על ככר אחד אינו חייב אלא א' וכו' ודוחק דא"כ למה ליה לתנא דמתני' למתני' בנזירות לתניי' בנדרים וכו' ע"ש. הנה גם לדידיה נמי קשיא למה לא תנא כולא בנדרים וכבר הרגיש בקושיא זו בדף י"ז ותרצה בדוחק. אבל לענ"ד י"ל דלכך תני בנזירות לאשמיעי' כדשמואל דהריני נזיר היום הריני נזיר היום חיילי שתיהן וכדדייק התם בבבלי. גם שאר קושיותיו שם י"ל ואין כאן מקום להאריך:

5 פירוש הרא"ש פתח ↗

ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר. כיון דבנזירות גופה משכח לפלוגי:

6 שיטה מקובצת פתח ↗

קשיא. אבל תיובתא לא הויא משום דלא תני לה בהדיא. פירוש.

7 רש"י פתח ↗

דכוותה גבי שבועה - דאמר בדיבור שני מה שלא אמר בדבור ראשון מי איכא למ"ד שלא תחול שבועה על שבועה כהאי גוונא אלא היכי דמי וכו':

7 תוספות פתח ↗

אילימא דאמר הריני נזיר היום ולמחר דכוותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים האי ודאי חיילא שבועה כיון שהזכיר ענבים לבדם אלא היכי דמי כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וכו':

8 רש"י פתח ↗

ומי לא חיילא שבועה על שבועה - בכה"ג:

9 רש"י פתח ↗

אמר לך רב הונא מתני' כגון דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר - כדאמינא אנא והיינו יש נדר בתוך נדר ודכוותה איירי בשבועה כגון דאמר שבועה וכו' וקסבר רב הונא דכהאי גוונא לא חיילא שבועה על שבועה הא דאמר בשבועה שניה תאנים שמושבע מהן ומ"מ דומיא דנדר הוא שהוסיף בשניה ענבים:

9 שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי יבמות פתח ↗

מונה ההן אמר חדא תרתיי וההן אמר תלת ארבע וחמש. — פי' "מונה" שאמר ר' יוחנן הוא עצמו "פרט" שאמר רב, וביאור זה שעד אחד אמר שהנודר מנה ופרט פעם אחת "הריני נזיר" וחזר ואמר שנית "הריני נזיר" והעד השני אמר שחזר ואמר עוד פעם שלישית "הריני נזיר" וכן ברביעית וחמישית ולפ"ז שני העדים מעידין שאמר שתי פעמים "הריני נזיר" ואין סותרין אחד לחבירו והמפרשים לא פירשו כן וע' בבלי נדרים י"ז ב' ובפירוש הרא"ש שם ד"ה כגון דאמר.

9 פירוש הרא"ש פתח ↗

א"ל ר"ה מתני' דקאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר ודכוותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר פעם אחרת שלא אוכל תאנים וענבים. ולא אמרינן מגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים דבנזירות נמי אין איסור חל על איסור להתחייב ב' אלא שיחולו זה אחר זה וזה לא שייך בשבועה דאם היתה חלה שבועה שניה היה מתחייב על אכילת תאנים וענבים ב' הלכך הואיל ואי אפשר שתחול שבועה שניה אלא א"כ עבר על הראשונה וכבר מושבע ועומד הוא על תאנים משבועה ראשונה לא חיילא כלל אפי' על הענבים:

10 רש"י פתח ↗

והאמר רבה וכו' - ואכל תאנים והפריש קרבן על שבועה ראשונה שעבר ואכל תאנים:

10 שיטה מקובצת פתח ↗

והפריש קרבן. וקודם שהוקרב נשאל עליה. פירוש.

10 הגהות יעב"ץ פתח ↗

גמ' וחזר ואכל ענבים הוויין להו ענבים כצ"ל:

11 רש"י פתח ↗

אלמא - טעמא משום דלא אכל אלא חצי שיעור משום הכי פטור מקרבן הא אי אכל תאנים וענבים דאכל כוליה שיעור דשבועה חייב קרבן דמיגו דחלה שבועה על ענבים דהוי חידוש שלא נשבע עליהן עדיין חיילא נמי אתאנים אע"פ שכבר מושבע מהן וקשה לרב הונא:

11 תוספות על שבועות פתח ↗

שבועה שלא אוכל תאנים וענבים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים כו'. זו היא גי' הקונט' ובספרים היה כתוב איפכא שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ונראה דמחקה בקונט' משום דקשיא ליה דאי תאנים וענבים כל חד וחד לחודיה קאמר לא הוו ענבים חצי שיעור ואי בשניהם בבת אחת אין השבועה שניה חלה כלל מידי דהוה אתשע וי' דאי תאנים לא אכיל תאנים וענבים נמי לא אכיל והוי כבר מושבע ועומד מיהו הוה מצי לפרושי בנשבע על חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה אבל אי אפשר לומר כן דהך מילתא דרבה איתא בפ"ב דנדרים ד' יז: ומוכח כולה סוגיא כמו שכתוב בספרים ולא כגי' הקונטרס ומשמע נמי דאיירי בנשבע שלא יאכל שניהם מכל אחד שיעור שלם דמפרש טעמא מגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים ואי בחצי שיעור בהא אין שייך מגו דלא הוי כלל מושבע ועומד וצריך לחלק ע"כ בין הך לההיא דט' וי' דהתם איכא איסור שבועה. בכל י' וכל ט' שיאכל מהנך עשר קאי באיסור שבועה אבל הכא לא היה איסור שבועה בתחלה כלל על ענבים ושייך כאן מגו וה"ה נמי אי אמר שבועה שלא אוכל ט' אלו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל עשר דחיילא שבועה שניה על ידי מגו:

11 מאירי פתח ↗

וחזרו והקשו לו ממה שאמרו מי שנזר שתי נזירות ומנה את הראשונה והפריש עליה קרבן ואחר כך נשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה ואינו צריך למנות עוד אע"פ שהפריש קרבנות הראשונה שהיה לנו לומר שכבר נשלמה הראשונה ושאלו בה היכי דמי אי דאמר הריני נזיר היום ואח"כ אמר הריני נזיר היום ומחר אמאי עלתה לו שניה הא איכא יומא יתירא שלא נמנה בנזירותו של ראשון אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואלמלא שנשאל על הראשונה היה נזירות על נזירות ותרצה רב הונא לעולם בהריני נזיר היום הריני נזיר למחר ועלתה לו שניה בראשונה חוץ מאותו היום שבודאי הוא צריך למנותו משכחת לה שקבל עליו שתי נזירות בבת אחת כגון שאמר הרי עלי שתי נזירות שהן ששים יום שנמצאו שניהן חלין אחר שהזכיר בה בהדיא שתי נזירות:

12 רש"י פתח ↗

והפריש קרבן - וקודם שהפרישו נשאל על נזירות ראשונה שכבר נדר ואמרו ליה שבטעות נדר ושלא לצורך היה נדר אותם שלשים:

12 רש״ש פתח ↗

רא"ש ד"ה והפריש קרבן. דאפי' גלח והקריב קרבן כו'. כ"נ דצ"ל ע"ש בגמרא:

12 אור שמח על משנה תורה, הלכות נזירות פתח ↗

ואפילו הביא כפרתו ואפילו גלח שערו כו'. מפורש כן שבועות דף כ"ח מברייתות מפורשות. ותמן מייתי לה למירמי אהא דרבא דאמר דכשאכל ככר שנשבע עליו שלא יאכלנו תו לא מצי למישאל עליו ורמי מברייתות הנ"ל, ומשני רב אשי נזירות קא רמית מי גרם לשניה שלא תחול ראשונה ואינה, ורש"י פירש תמן דכשנשאל על הראשונה אישתכח דכל מנין שייך אל השניה ותו אישתכח בתר שאלה דקא שאיל על נזירות הראשונה אשר כולה קיימת משא"כ בככר דבעידנא דקא שאיל ליתא לככר דכבר אכלו. נמצא לשיטת רש"י מה שלאחר חלות השאלה תהא המנין והכפרה מיוחס אל נזירות השניה ונמצא אז שכבר חלה השאלה ונתייחס המנין אל השניה אז יתיחס השאלה אל הנזירות הקיימת היא הראשונה, זה היא הסיבה שתחול השאלה. אולם יתכן לפרש כן, דמה שלאחר השאלה ואחרי חלותה יהי' זה אין סברא שיהא סיבה לחלות השאלה כיון דבעידן דשאיל עליה כבר פקעה ממנו לגמרי ותו ליתא לנזירות קמא ואיך ישאל כיון דכבר שלמה מנינו. אך הפירוש דדוקא היכי דאין נפ"מ להבא בהשאלה לא מצי למישאל משא"כ בנזירות דכל זמן דלא שאיל מחוייב למימני שניה ואי לא היתה ראשונה הלא כבר עלה מנינו מה שכבר מנה וכיפר וגילח כבר סילק לשניה רק הואיל ואיתא ראשונה סליק מנינו וכפרתו לראשונה ומחוייב למימני שניה, נמצא דמה דמחוייב למימני שניה הוי כאיתא עדיין מראשונה שיש נפ"מ במה דשאיל על הראשונה להבא במה דיפטר מהשניה ע"י שאלתו והתרתו לראשונה, ופירושי יתבאר טפי בלשון רבינו להמעיין במה דאמר שהרי אין השניה חלה אלא לאחר הראשונה: וכיון שכן יתבאר לנו שמועה פ"ב דנדרים דף י"ז מיתבי מי שנזר שתי נזירות כו' אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ותיובתא דרב הונא, דתמוה דבאותה שמועה אמר דלרבא מסייע דאמר בשבועה על שבועה שלא חלה שאם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו ומאי קא פריך, וכבר הרגיש בזה ר"ן ותוס' שבועות דף כ"ז ע"ב. ולפי מה שפרשנו א"ש, דקאמר דהא רבא סבר כיון שאכל הככר, שאין עוד נפ"מ להבא בשאלתו לא מצי שאיל רק כאן בנזירות נפ"מ במה דצריך למימני נזירות שניה ולא סלקי לה יומי קמאי משום דהא עלו לראשונה, וכיון דאיכא נפ"מ להבא חיילא שאלתו, וזה א"ש אם תאמר דבעי למימני נזירות שניה אבל אם תאמר דלא חלה עליו נזירות שניה רק כי ישאול ותהא חלה התרתו על ראשונה אז תחול שניה, א"כ קשה איך מצי שאיל אקמייתא דכבר פקעה ממנו ושניה ג"כ לא בעי למימני ומאי תאמר דלאחר שישאול ותהא חלה אז חלה שניה איך זה סיבה לשתהא חלה השאלה דקודם השאלה כבר פקע לגמרי וליכא לשניה, ולקמן דאמר לימא מסייע לרבא שאם נשאל על ראשונה שניה חלה עליו זה אם נאמר דלא כוותיה בהך דשבועה רק דאף לאחר האכלת הככר ג"כ מצי שאיל על הככר, ואולי גם זה נכלל בהך דאמר לימא מסייע לרבא פירוש ויהא סתירה בהך דשבועה דאמר דלאחר שאכל הככר לא מצי שאיל כיון דליכא נפ"מ להבא ודוק:

13 רש"י פתח ↗

עלתה לו - אותה נזירות שכבר נדר בשניה שעדיין חייב ומקריב הקרבן על נזירות השניה ביום שהשלים נזירות ראשונה:

13 רשב"א פתח ↗

הא איכא יומא יתירא. פירוש כגון שהיה באחד בניסן, ואמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, דעד שלשים יום מיום ב' מניסן, ימי נזירות לא ישלמו, ואינו יכול להביא קרבנותיו לסוף שלשים יום מאחד מניסן שנדר בו נזירותו ראשונה. והיכי אמרינן דעלתה לה שניה בראשונה דמשמע דמבטילו לגמרי בהשלמות הראשונה, והשניה עדיין משוכה היא יום אחד, אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום, ותיובתא דרב הונא. איכא למידק לישני ליה דלעולם לא חיילא, אלא כי משכחת רווחא חייל, וכדבעינן לאוקמה לקמן בסמוך, דמייתינא מינה סייעתא לרבא, דאמר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אינו חייב אלא אחת, ואמר רבא נשאל על הראשונה שנייה חלה עליו. ויש לומר דאכתי לא הוה מסיק אדעתיה הא דרבא כלל, ולא ידעינן להאי דינא, ולבתר דשמעיה להא דרבא וסברוה, הוו מוקמי לה בהכין.

13 פירוש הרא"ש פתח ↗

הא איכא יומא יתירא. ולישנא דעלתה לו שניה משמע דנפטר לגמרי מנזירות שניה:

1 תלמוד לומר: "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב" ויקרא ה, ד, ומהשוואת "להרע או להיטיב" נלמד: מה הטבה שנאמרה בכתוב שנשבע להיטיב כגון לאכול או להיטיב לאדם אחר היא רשות, אף הרעה שהוא נשבע עליה — היא דווקא בדבר של רשות, כגון שלא יאכל, וכדומה. יצא הנשבע לבטל את המצוה ולא ביטל — שאינו מתחייב משום שבועת ביטוי — משום שאין הרשות בידו לבטלה!

2 ומשיבים: שני המקראות נצרכים, חד קרא פסוק אחד "להרע או להיטיב" האמור בדיני הקרבנות הוא למיפטריה לפטור אותו מקרבן שבועה, וחד למיפטריה ופסוק אחד לפטור אותו מן איסור הלאו של שבועה, והוא הכתוב בענין "לא יחל דברו".

3 א משנה יש נדר בתוך נדר, שיכול להחיל איסור נוסף ונדר נוסף על דבר שכבר החיל עליו נדר. ואין שבועה בתוך שבועה, שאם חוזר ונשבע על אותו דבר עצמו אין השבועה השניה חלה. ומפרטים, כיצד? אמר "הריני נזיר אם אוכל" וחזר ואמר "הריני נזיר אם אוכל", ואכל — חייב בנזירות שלושים יום על כל אחת ואחת מן הפעמים שנדר, שחלו עליו שני הנדרים. אבל אם אמר "שבועה שלא אוכל" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל" ואכל — אינו חייב קרבן שבועה אלא משום חילול שבועה אחת.

4 ב גמרא אמר רב הונא: לא שנו שיש נדר בתוך נדר, אלא שאמר תחילה "הריני נזיר היום" ואחר כך אמר "הריני נזיר למחר" ומדוע? דמיגו דקא מיתוסף יומא יתירא שמתוך שנוסף יום יתר של נזירות על ידי הנדר השני חיילא חלה נזירות של שלושים יום נוספים על נזירות הראשונה. אבל אמר "הריני נזיר היום" וחזר ואמר "הריני נזיר היום" — אין חלה נזירות על נזירות, ואין כאן אלא נזירות אחת. ושמואל אמר: אפילו אמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר היום" חלה הנזירות השניה עליה עליו, כי ניתן להוסיף נדר נזירות נוסף גם על נזירות שנדר כבר.

5 ושואלים: ולדעת רב הונא, אדתנא עד שהוא שונה במשנה אין שבועה בתוך שבועה ומבדיל בין נדר לשבועה, ליתני שישנה התנא במשנה ויעשה חלוקה קרובה יותר בתוך דין הנדר עצמו, ויפרש: יש נדר בתוך נדר, ואין נדר בתוך נדר, כיצד? אם אמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר" — זהו המקרה שיש נדר בתוך נדר, אבל אם אמר "הריני נזיר היום" וחזר ואמר "הריני נזיר היום" —

6 אין נדר בתוך נדר! ומעירים: אכן, קשיא קשה הדבר, אף שאין בכך פירכה גמורה. ומעתה מנסים להביא ראיות שונות נגד דברי רב הונא.

7 תנן שנינו במשנתנו: יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. ונברר: היכי דמי כיצד בדיוק היה הדבר היה הדבר? אילימא אם תאמר שהוא במקרה שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר" דכוותה שכיוצא בה גבי שבועה, כגון שאמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל ענבים", שנשבע שתי שבועות שונות — אולם במקרה כזה אמאי מדוע לא חלה שבועה על שבועה? בודאי שתחול, שהרי השבועה השניה אין לה קשר לראשונה!

8 אלא היכי דמי כיצד הוא בדיוק שלא חלה שבועה על שבועה — כגון שאמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים" ובמקרה כזה אין השבועה השניה חלה כשבועה לעצמה, דכוותה שכיוצא בה לגבי נזירות היכי דמי כיצד הוא בדיוק — שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר היום" וקתני ושנה שיש נדר בתוך נדר. ואם כן קשיא קשה לרב הונא, שאמר שבמקרה כזה אין נדר חל על נדר!

9 ומשיבים: אמר יכול היה לומר לך רב הונא: מתניתין משנתנו מדברת במקרה שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר", דכוותה שכיוצא בה לגבי שבועה צריך לומר שהיתה השבועה השניה כוללת את הראשונה ומוסיפה עליה, שאמר "שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים", שלא חיילא חלה השבועה השניה, שהרי על חלק ממנה כבר היה מושבע ועומד.

10 ומקשים: והאמר והרי אמר רבה: האומר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים" ועבר ואכל תאנים, והפריש קרבן מפני שעבר על שבועת ביטוי, וחזר ואכל ענבים — במקרה זה הויא להו הרי הם הענבים שאכל רק חצי שיעור משבועתו השניה, שהרי כלל בשבועתו תאנים וענבים, משמע שכוונתו שאוסר על עצמו אכילת שניהם יחד. וכיון שהפריש כבר קרבן על התאנים, נחשב כאילו אכל ענבים בלבד ועבר רק על חלק מן השבועה, ונמצא שהוא כחצי שיעור, ואין מביאים קרבן על חצי שיעור.

11 אלמא מכאן אם נדקדק בדבריו נמצא כי היכא במקום שאמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים" ולא הפריש קרבן בינתיים, מיגו מתוך שחל כוח השבועה על ענבים שהוסיף בשבועתו — חיילא נמי חלה גם כן על תאנים, שהרי לא נפטר מקרבן אלא משום שהיה זה חצי שיעור, ובניגוד לדברי הונא! ומתרצים: זו אינה קושיה, שהרי רבה היה אמורא וכתלמיד לרב הונא ואילו רב הונא לא סבירא ליה אינו סבור כרבה בענין זה, ולדעתו השבועה השניה לא חלה כלל.

12 מיתיבי מקשים ממה ששנינו: מי שנזר שתי נזירות, מנה את ימי הנזירות הראשונה והפריש קרבן בסוף שלושים ימי הנזירות, ונשאל עליה, שלפני שהקריב את הקרבן הזה הלך לחכם, והחכם התיר לו את נדר הנזירות הראשון, ונמצא שלא היתה כאן נזירות כלל, אבל כיון שנדר שני נדרי נזירות, היה עליו גם נדר נזירות אחר, ואז עלתה נחשבה לו נזירות שניה בראשונה, שנחשב לו כאילו קיים את הנזירות השניה באותו זמן שבפועל נהג נזירות הראשונה, והקרבן שהפריש נחשב לו בשביל הנזירות השניה.

13 ונברר: היכי דמי כיצד בדיוק היה הדבר? אילימא אם תאמר שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר" — במקרה זה אמאי מדוע עלתה לו שניה בראשונה? הא איכא יומא יתירא הרי יש יום יתר של הנזירות השניה שעדיין לא קיים אותו, וכיצד אפשר לומר שכבר יצא ידי חובתו בראשונה? אלא פשיטא פשוט שמדובר פה שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר היום"

1 שיטה מקובצת פתח ↗

מה הטבה רשות. כלומר בדבר שמותר לו אבל אם נשבע שיאכל בשר נבלה הטבה זאת הרעה היא אם כן אין בהטבה איסור. אף כשנשבע להרע אינו בהרעה שלא לשמור את המצוה דאם כן לא דמיא להטבה ואם לא דמיא השבועה אינו חייב קרבן. אמנם לוקה משום שבועת שוא כמו ההיא דשבועות שלא אוכל ככר ושבועה שאכלה שאוכלנה שחייב על השבועה משום שבועת שוא בשבועות פרק ג'. וחד למיפטריה מלאו דשבועות בטוי. ואי תיקשי למה לא יליף בנזיר דיכול לאסור עצמו ביין מצוה כיין הרשות מנדרים דחיילי על דבר מצוה שהרי הם הוקשו זה לזה בריש מכילתין. ובפרק קמא דנזיר מייתי לה בקל וחומר משבועה ומה שבועה חמורה לא חיילא איין מצוה נזירות הקל לא כל שכן ומייתי קרא דחייל איין מצוה כיין הרשות. תריץ דודאי מנדרים יליף וקרא דהתם מיין ושכר יזיר איצטריך לההוא דאמר רבא התם שבועה שאשתה וחזר ואמר וכו'. אי נמי להכי איצטריך קרא בנזיר שדומה קצת לשבועה שאוסר החפץ עליו שמיד שאמר הריני נזיר אסר את עצמו על היין של מצוה כברשות והייתי אומר לולי קרא דיין ושכר יזיר דלית ביה בל יחל. עד כאן. וזה לשון הריטב"א ז"ל: תימה דבמסכת נזיר דרשינן מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ותרי קראי למה לי הא איתקוש נדרים לנזירות להדדי בריש מכילתין. וי"ל דצריכי דנדרים מנזירות לא ילפי דשאני נזירות שאוסר כל יין על עצמו בסתם ומגו דחייל איסורא על יין דרשות חייל נמי על דמצוה. אבל בנדרים לא אסר נפשיה אלא המצוה בעצמה כגון לולב שופר תפילין אימא לא. ונזירות מנדרים לא יליף דשאני נדרים שאוסר המצוה עליו ומשום הכי חייל אבל נזיר שאוסר עצמו על המצוה אימא לא חייל מידי דהוה אשבועה. עד כאן.

1 פירוש הרא"ש פתח ↗

מה הטבה רשות אף הרעה רשות. בפ"ג דשבועות מפרש לה מנא לן דבהטבת רשות איירי:

1 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תעניות פתח ↗

כשם שהציבור מתענים על צרתן כך היחיד מתענה על צרתו כיצד הרי שהיה לו חולה או תועה במדבר או אסור בבית האסורין יש לו להתענות עליו ולבקש רחמים בתפילתו. ואומר ענינו וכו' בכל תפילה שמתפלל ולא יתענה בשבתות ולא במועדות ולא בראשי חדשים ולא בחנוכה ופורים. עי' בהמ"מ לחלק בין תענית מגזירה לציבור דבקדמו אין מפסיקין לתענית יחיד לפי שאין קבלת תענית נדר גמור וחמור עיי"ש ובלח"מ: ויש לעיין בענין נדר של תענית למ"ש בהמ"מ ובר"ן שאינו מענין נדר גמור ממה כוחו: והנה בחפשנו בדברי הראשונים ז"ל נמצא הן דברי הר"ן המובאים בלח"מ. גם דף י"ב ע"ב שם בסוגיא דלוה אדם תעניתו ופורע כתב שאין קבלת תענית נדר גמור דא"כ לא שייך לומר לוה ופורע דהאומר קונם עלי בשר ביום פלוני פשיטא שאינו רשאי לשנותו וכתב עוד וז"ל ובתענית ה"ט דאמרינן לוה לפי שאין הוא נדר גמור אלא כקבלה לדבר מצוה וכו' ולאו נדר של קונם אמרינן שהרי ודאי אינו רשאי להלואתו אלא כנדר שנדר לענים קאמרינן כצדקה דאמרינן עלה בפ"ק דערכין דעד שלא באתה לידי גבאי מותר לשנותה כלומר ללותה ולפרעה עכ"ל ועי' ברא"ש שם ובמס' נדרים ח' ע"א האומר אשכים אשנה פרק זה וכו' נדר גדול נדר לאלוקי ישראל ברא"ש בפי' שם וז"ל לאו היינו נדר ממש דלא איקרי נדר אלא שמתפיס בדבר הנדור אלא מחשבינן ליה כאלו נדר בצדקה דאמרינן בפ"ק דר"ה בפיך זו צדקה עכ"ל. ומ"ש דלא הוי נדר אלא במתפיס נראה שאין כונתו משום דכל נדר בעי התפסה אשר הוא מחלוקת הראשונים ז"ל. אלא נראה כונתו פה דבענין נדר הוי איסור חפצא וקבלת מצות הוי על גברא: ונראה כי להרא"ש בפיך כולל כל הדברים הטובים שמקבל על עצמו ולאו דוקא צדקה. וא"כ יהיה בכלל בפיך בגדר עשה עכ"פ. ועי' בדרכי משה יו"ד בסי' ר"ג בשם ר"י אם בעינן בהאי דאשנה פרק וכו' לשון שבועה עיי"ש. ועי' ברא"ש במס' תענית בסוגיא דלוה תעניתו שהשיג על הראב"ד שכתב וקבלת תענית אינו אלא לצדקה כאלו מתנדב מחלבו ודמו לגבוה ותמורתם יתן לענים ואומדן דעת הוא דאדעתא דהכי קיבל הילכך לוה ופורע ופי' דבריו במ"ש ותמורתם יתן לעניים שבו תלוי אם ירצה יתן תמורתם לענים ולא יתענה ואם ירצה יפרע תעניתו עיי"ש וא"כ לראב"ד דוקא תענית בכלל צדקה אבל ברא"ש השיג עליו דצדקה אינה תמורת תענית כדאי' בברכות ל"ב גדולה תענית מצדקה שזו בגופו וזו בממונו. נמצא כמ"ש להרא"ש בכלל בפיך כל קבלת המצות. ועי' ברא"ש בפסקים במס' נדרים דף ס"ו שכתב כדברי הרמב"ן דתענית לא הוי כנדר גמור עיי"ש: אמנם בריטב"א במס' תענית שם בסוגיא דלוה ופורע הנ"ל האריך להוכיח דלא הוי מענין נדר וז"ל וה"פ וכי נדרי איסור הוא זה שאע"פ שמצטער צער גדול כל שאין בו סכנה אין מתירין לו אין נדר של הקדש גמור הוא זה שיהיה חייב לקיים היוצא מפיו יעשה עכ"פ אין זה אלא כעין נדר שקיבל עליו בתו' להצטער על חטאיו לפני ה' וכו' וזה שאמרו אם גזירותינו קודמת לנדרו ידחה וכו' מטעם שכתב שאינו חשיב נדר של מצוה לחול על תקנת חכמים הקודמין ולפיכך אינו חל עיי"ש ושם י"א בענין מתענין לשעות כתב ג"כ דלא הוי מטעם נדר דאל"כ גם בשעות יחול מצד נדרו גם הוי על גברא וכתב עוד שם וז"ל ובלישנא בתרא אמרינן לא יהיה אלא נדר וכדבעי לפרושי קמא ובודאי שהנודר להתענות כדי לסגף עצמו ולהכניעו לעבודת הש"י וכו' וכיו"ב דבר מצוה הוא וכנדר לעשות מצוה הוא אבל דינו כשבועה שאין חלה לבטל מצוה וכו' עכ"ל. ועמ"ש שאינה כנדר דא"כ תחול לשעות עי' ברא"ש מ"ש בפי' בירושלמי שם דהוי כנדר עכ"פ בדף י"ב וי"ל דמ"ש שחייב לקיים נדרו אינו מטעם נדר אלא מטעם בפיך: וברמב"ן בפי' להתורה בפרשת מטות שאין שום נדר אפי' של הקדש שהוא איסור גברא כי בנדר של הקדש הנכסים נשתעבדו עיי"ש וריטב"א דעתו כהרמב"ן. ועי' בשו"ת מהרי"ט ח"ב סי' כ"ח שכתב בנודר ללכת לא"י דלא הוי נדר בכה"ג דהוי על גברא והאריך בענין נדר בקבלת מצות עיי"ש: הנה לדעת הר"ן ורא"ש נוכל לכלול קבלת המצות בכלל עשה דלמדין מבפיך. ובפיך כמ"ש כולל כל קבלת המצות ולא צדקה בלבד. והרי צדקה בכה"ג דחל על הנכסים הוי חפצא לדעת הרמב"ן בהתורה הנ"ל. אבל מלשון הריטב"א כנראה אינו בכלל מ"ע כלל אלא דמחויב לקיימו. ולדעתו הוי יותר בערך שבועה מבערך נדר משום דהוי על גברא. ועי' ברא"ש במס' תענית דף י"ב סי' י"ג דא"צ בתענית קבלה בשפתיו כמו בנדר דהוי בכלל כל נדיב לב כדאיתא במס' שבועות בהקדש דבלב מהני עיי"ש. ועי' בשו"ע יו"ד סי' רט"ו ואו"ח בסי' תק"ע בהבדל בקיבלו בלשון עלי עיי"ש: והנה הקושיא שהקשה הריטב"א אם נאמר שיהיה בגדר נדר הוי ג"כ אם נאמר דהוי בגדר שבועה אלא בזה דהוי לגברא. וא"כ לריטב"א יש להבין מנ"ל קבלת תענית ומצות שחייב לקיימם כיון שאין לכללם לא בגדר נדר ולא בגדר שבועה ואם מבפיך א"כ למה לא יהיה בגדר עשה ונראה לדעתו כיון שאינו בכלל נדר ושבועה אינם בכלל עשה דנדר ושבועה ומיתורא בפיך לא הוי בכלל עשה ממש וצ"ע דלענין איסור מצינו איסור ל"ת ואיסור עשה אבל לחלק בעשה כה"ג לא מצינו כן: אבל רבינו בס' המצות עשה צ"ד היא שציונו לקיים כל מה שקבלנו על נפשינו במלת שבועה ונדר וצדקה והקרבן וזולת זה והוא אמרו יתעלה מוצא שפתיך תשמור ואע"פ שחלקו מלות זה הפסוק ושמו כל מלה ממנו לענין. אמנם הכונה המגעת מכל מה שזכרתי לך שמ"ע הוא לקיים כל מה שהאדם מחייב על נפשו באיזה דבר שיהיה מהדברים והעובר עליהם עובר על מצות ל"ת וכו' עיי"ש וברמב"ן שם השיג עליו במה שכולל כל נדרי אף של בטוי ולדעתו רק של גבוה ומצות בכלל זה עיי"ש ולפ"ז קבלת תענית לרבינו ולרמב"ן בכלל מוצא שפתיך. והנה בהל' שבועות לא מנה רבינו מ"ע בשבועה: ובמרדכי במס' שבועות בפ' שבועות שתים וז"ל מצאתי בס' המקצועות שיסד ר"ח בנודר בעת צרתו להתענות כל ב' וה' ולא נזכר בעת נדרו חוץ מיו"ט שיבואו בהן הוי ליה יו"ט מ"ע ומצות נדר ל"ת וכיון שאינו יכול לקיים שניהם יבוא העשה וידחה הלאו ותניא בפ"ק דתענית בסופו יחיד שקיבל עליו תענית ב' וה' ואם נדרו קודם לגזירותינו וכו' ותנן אין נשבעין לעבור על המצוה הלכך ילך אצל בי"ד של מקומו וילקה בפניהם על שנשבע לעבור על המצוה והם יתירו לו על ב' וה' שיבוא בהם יו"ט ויעשה שמחת יו"ט ואם אינו עושה כן עומד באיסורו עכ"ל וכתב ר' אבי העזרי אין נראה לי מה שמדמה שבועות לנדרים דמשנה רוחה היא שהנדרים חלים על דבר מצוה כדבר רשות משא"כ בשבועות הילכך אם נשבע לעבור על המצות אין צריך התרת חכם וכו' עכ"ל עיי"ש. והנה דברי ר"ח גאון ז"ל מופלאים וכמ"ש במרדכי וגם מה ענין עשה דוחה לל"ת ומה ענין שבועות לנדרים: ועכ"פ נראה מדעת רבינו חננאל גאון ז"ל דנדרי תענית לדעתו בכלל ל"ת וכתב דעשה דיו"ט דוחה אותו. ונראה דלא ס"ל כדעת הרשב"א במס' נדרים ט"ז ע"א ובס' החינוך שהקשו דלמה נדרים חלין על דבר מצוה ליתי עשה ולידחי הל"ת ותירצו דנדר הוי עשה ול"ת. ועי' בשעה"מ פ"ג מהל' נדרים: והנה לדעת רבינו ורמב"ן הנ"ל דקבלת המצות ממוצא שפתיך וא"כ הוי לפ"ז נדר תענית עשה ול"ת ונראה בזה דבמס' ר"ה ו' ע"א מוצא שפתיך זו מ"ע תשמור זו ל"ת ובתוס' שם הקשו דהרי השמר דעשה עשה כדאיתא במס' מנחות עיי"ש. ואם נאמר דבכלל מוצא שפתיך נדרי תענית הוי ג"כ השמר דל"ת בזה וצ"ע בכה"ג דהשמר דקאי על עשה ול"ת אם נאמר דהוי בעשה עשה ובלאו לאו ויש לעיין בזה: והנה בגמ' שם מקשינן מוצא שפתיך זו מ"ע מובאת שם והבאת שם תיפו"ל השמר מל"ת תיפו"ל מלא תאחר לשלמו. ויש להבין אם בכלל מוצא שפתיך קבלת מצות ונדרי תענית דהוי בשב ואל תעשה והאיך נלמד כן מובאת והבאת דהוי בקרבנות מידי דעשה דוקא וחיילי על גוף הנקדש ולרמב"ן הנ"ל למ"ש בתורה גם בנדר חל על הנכסים. וראיתי בשו"ת מהרשד"ם חלק יו"ד סי' קס"ז שהקשה דמנ"ל צדקה מהבאת שם. אבל י"ל דצדקה הוי יותר בערך אחד עם קרבנות כמו דאמרינן אמירה לגבוה לדעת קצת בצדקה. אבל בתענית יקשה ביותר. וברש"י שם מוצא שפתיך הוי מ"ע דמסתמא הכי קאמר קרא מוצא שפתיך קיים ובתוס' שם כתבו משום דכתיב והיוצא מפיכם תעשו וכו' עיי"ש. וי"ל דלא נדר אלא מידי דבמעשה אשר לשון תעשו מורה ע"ז וי"ל דקושית הגמ' ל"ל לה' אלו חטאות וכו' הרי נדע מובאת והבאת ועל אלו א"צ קרא של מוצא שפתיך ויהיה מתורץ קושית מהרשד"ם גם י"ל כי נלמד בשוא"ת מקום ועשה כיון דלא שייך מלקות בתענית ולא שייך אין עונשין מהדין: ונראה בדעת ר"ח באמת כן דלא נכלל במוצא שפתיך עשה לענין תענית ותשמור מיוחד לל"ת דרק בדבר דאית ביה עשה ול"ת מצ"ע כמו בכל נדרי הקדש וצדקה מחלקינן לעשה דהוי בראשונה בקום ועשה ואח"ז גם לל"ת ולכן אמרינן מוצא שפתיך וכו' אבל בתענית דבשב ואל תעשה ואין מגדרו מעשה כלל לא הוי אלא בכלל ל"ת דהשמר ולכן מקשינן שפיר מבאת והבאת נדע מ"ע דתענית דבשוא"ת לא נכלל בלא"ה בכלל מ"ע זאת. אבל השמר דהוי ל"ת נדע מלא תאחר שפיר ג"כ על שוא"ת. דבשוא"ת שייך יותר הל"ת מדבר דאית ביה מעשה והשמר מורה ביותר ע"ז וזה נוכל ללמוד ג"כ מבל תאחר דנדר מק"ו וא"כ יש לומר דהוי בנדרי תענית ל"ת מצד השמר ולא עשה לפי דעת ר"ח: ונאמר ליישב קושית האבי עזרי על ר"ח במ"ש דעשה דשמחת יו"ט ידחה עשה לל"ת דנדר וגם דאין נשבעין לעבור על המצוה לכן ילך אצל החכם וכו' דמה מדמה שבועות לנדרים נגד משנה שנדרים חלים על מצוה משא"כ בשבועות וא"כ מטעם נדר חל על מצוה ומטעם שבועה א"צ התרה: והנה מטעם נדר דחל על מצוה וכמ"ש ז"ל דלא אמרינן עשה דוחה לל"ת דנדר הוי עשה ול"ת למ"ש לר"ח לא הוי בנדר של תענית עשה אלא ל"ת בלבד ושאני משאר נדר וגם בגדר שבועה ג"כ י"ל דשאני. ונאמר מקודם דהנה יש להקשות למ"ש ברשב"א וס' חינוך הנ"ל דבנדר לא שייך עשה ידחה לל"ת משום דהוי עשה ול"ת וא"כ למה לנו קרא בשבועות דאין חלין לבטל המצות הרי בלא"ה בשבועה ליכא אלא ל"ת בלבד. ועי' במנין המצות וריש הל' שבועות לרבינו וא"כ בלא"ה העשה ידחה הל"ת. ואם נאמר דנפק"מ בין אם לא חל כלל הל"ת בין אם נאמר לדחות. ויקשה לפ"ז להסוברים באוסר בשבועה על חפצא חל כמו בנדר ועי' בר"ן במס' שבועות בסוגיא דנשבע לבטל וכו' עיי"ש. ובתוס' שם בד"ה משא"כ דף כ"ה ע"א. וגם בכולל דעתם ז"ל שחל אף בשבועה ויקשה דעשה ידחה לל"ת. גם למ"ש במ"א משום דאפשר לקיים שניהם בשאלה יקשה לר' שמעון דס"ל דאין שאלה לשבועה: ונראה לענ"ד לומר דהנה במס' נזיר ד' ע"ב מיין ושכר וכו' ההוא מיבעיא ליה לאסור יין מצוה כרשות מאי היא קדושתא ואבדלתא הרי מושבע ועומד עליה מהר סיני אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילה על שבועה. ובתוס' שם הקשו על רש"י שפי' קושית הגמ' הא מושבע דיין הבדלה וקידוש רק מדרבנן גם מאי משני לפ"ז שבועה שאשתה וכתבו וז"ל ועוד קשה מאי משני בתר הכי כגון שנשבע לשתות וחזר ונדר בנזיר דאתא נזירות וחיילה אשבועה מ"מ תיקשי לי הרי מושבע ועומד מהר סיני. כלומר דאין מושבע ועומד גדול מזה שנשבע לשתות עכ"ל. האריכו לבאר כי בנשבע הוי מושבע ועומד מהר סיני ול"ל כולי האי תיפו"ל דהוי בנשבע שבועה נגד שבועה אשר זה הקושיא מושבע ועומד ג"כ הוא: אמנם י"ל ע"ז. דלכאורה בנשבע לשתות ואח"ז שלא לשתות אם נאמר דב' שבועות חלים אז מסתבר לומר שלא לשתות כמו דאמרינן בעלמא במתן ארבע במתן שתים מוטב שיעבור בל תגרע בשב ואל תעשה משיעבור בל תוסיף בקום ועשה בידים כדאי' במס' זבחים ר"ה ועירובין ובכמה דוכתי בזה. אבל במושבע ועומד מהר סיני נאמר דאין השבועה השניה חל כלל דאין שבועה חל נגד אשר משועבד מקודם מהר סיני כי אין חל נגד השעבוד ועי' בבעה"מ במס' שבועות שם. וזה קושית הגמ' והא מושבע ועומד. ולכן האריכו בתוס' לומר בנשבע הוי ממילא ג"כ מושבע ועומד דמצד כי מושבע מהר סיני בלבד דוחה את קום ועשה משא"כ בנשבע בלבד ואתי שפיר: ונאמר לפ"ז דהנה האי דעשה דוחה לל"ת אע"ג דשניהם מושבעין ועומדין מ"מ בעשה מושבע ועומד לקיימה ולדחות הל"ת דבאופן דאי' עשה אי' מושבע ועומד על הל"ת ונהפך מושבע לקיים העשה ולדחות הל"ת. אבל בשבועה נגד מצוה כמ"ש מצד כי המצוה מושבע הרי גם נגד זה ג"כ שבועה אלא דמעלת המצוה כי משועבד לה ואין השבועה חל עליו כלל הרי אם נאמר בכולל וכיו"ב דחל א"כ נהפך שבועה במעלה נגד המצוה דהוי בשוא"ת וכמ"ש לעיל. וא"כ אתי שפיר בשבועה לא שייך דידחה עשה לל"ת דמאי אולמי לשבועה דהר סיני מזו ונהפך דשבועה זאת בשוא"ת ולא שייך דחיה כלל. וכ"ז בשבועה נגד שבועה משא"כ בנדר של תענית שאי' במעלת השבועה לומר מאי אולמי ושוא"ת עדיף וא"כ שייך כמ"ש ידחה עשה לל"ת ושאני מנדר ומשבועה וכמ"ש. ולכן הביא הברייתא דאם קדמה גזירותנו לנדרו וכו' אשר מזה הוכיח הריטב"א ג"כ דאין קבלת תענית בכלל נדר כמ"ש לעיל בשמו וא"כ לא הוי כמו נדר בעשה ול"ת. גם הקשה שפיר מנשבע לבטל את המצוה דאינו חל אע"ג דהוי נדר כמ"ש דהוי איסור גברא ויותר בערך שבועה דתענית חל על מאכלים שאינן ברשותו ושלא בא לעולם וגברא בלבד ובערך שבועה דאין חלין על דבר מצוה מה"ט דהוי גברא כדאי' במס' נדרים ומובן ולכן כתב שילך אצל חכם לשאול דהרי אפשר לקיים שניהם וכמ"ש במ"א בזה ואתי שפיר: והנה למ"ש עכ"פ לדעת רבינו דס"ל דבכלל מוצא שפתיך קבלת מצות א"כ יקשה לומר כמ"ש בהמ"מ ולח"מ דס"ל דמשו"ה אין דוחה יו"ט משום דלא הוי נדר גמור ומסכים ביותר למ"ש בב"י לחלק בין התחיל ללא התחיל שכתב בלח"מ דדוחק לחלק בין נדר תענית לשאר נדר קבלת מצות. ולא גם לדעת רבינו חננאל אלא דס"ל דנדחה מעשה דיו"ט ועל קושית הלח"מ דאם נדר דאורייתא למה לרבינו לקולא בישן וסלק עיי"ש י"ל דבציבור מדרבנן ויחיד מסתמא כתענית של ציבור קיבל ע"ע ועי' במחנה אפרים הל' שבועות סי' י"ד והל' נדרים סי' ט"ו עיי"ש:

2 ר"ן פתח ↗

חד קרא למפטריה מקרבן - היינו קרא דלהרע או להיטיב דכתיב גבי קרבן שבועת בטוי:

2 תוספות על גיטין פתח ↗

לא היו ימים מועטים - וא"ת ומאי טעמא איענש הא אמרינן בפ"ג דשבועות דף כו. האדם בשבועה פרט לאנוס כדרב כהנא ורב אסי דמר משתבע הכי אמר רב ומר משתבע הכי אמר רב וכי אתו לקמיה דרב ואמר כחד מינייהו אמר ליה אידך ואנא בשקרא אישתבעי ואמר ליה את לבך אנסך וליכא למימר דלא ממעט קרא התם אלא למפטר מקרבן אבל עונש איכא כדאשכחן בפ"ב דנדרים דף יז. גבי נשבע לבטל את המצוה דמיבעי לן תרי קראי חד למיפטריה מקרבן וחד למיפטריה מלאו והכא דליכא אלא חד קרא למיפטריה מקרבן אבל עונש דשבועת שוא איכא דהא לבך אנסך משמע ולא נשבעת לשקר ועוד דבפ"ג דנדרים דף כה: מייתי דרב כהנא ורב אסי אשבועות שגגות דתניא בגמרא כשם שנדרי שגגות מותרות כך שבועות שגגות מותרות ומפ' שבועות שגגות כדרב כהנא ורב אסי דמשמע דמותרות ואפי' עונש ליכא ולא דמי לנשבע לבטל את המצוה דאיכא עונש שבועת שוא דהתם מיבעי לן ב' קראי אחד למיפטר שוגג מקרבן ואחד למיפטר מזיד ממלקות וכשפטר שוגג לגמרי פטרו מעונש ומקרבן וה"ה גבי האדם בשבועה פרט לאנוס דפטור לגמרי וי"ל דהכא גבי פקדון הוה לה להזהר יותר לשמרו היטב והוה לה לאסוקי אדעתא שתבא לידי שבועה:

2 פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים פתח ↗

אשכח תני ר"י. דממעט ליה מקרא ולא היוצא מפי שמים והוא נשבע לעבור עליו ומעטיה קרא אפי' מלאו. וכה"ג קאמר נמי בבבלי דף י"ז דאיצטריך תרי קראי חד למיפטרי' מקרבן שבועה וחד למיפטרי' מלאו דשבועה:

3 ר"ן פתח ↗

מתני' יש נדר בתוך נדר וכו' אמר הריני נזיר אם אוכל וכו' - מפרש בגמ' דאם אוכל לאו דוקא דה"ה נמי אם אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב על כל אחת ואחת אלא איידי דתנא גבי שבועה שלא אוכל תנא נמי גבי נזיר אם אוכל וחייב על כל אחת ואחת דאמרינן לומר דחייב לנהוג נזירות על כל קבלה וקבלה וכי אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב שתי נזירות ומונה שלשים יום ומביא קרבן וחוזר ומונה שלשים יום ומביא קרבן ונפקא לן בגמרא מנזיר להזיר וקרי ליה להאי גוונא נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שניה היא חלה בתוך זמן הראשונה אלא שאי אפשר לו שימנה אותה עד שימנה את הראשונה דאם איתא דלא חיילא בשעת נדרו היאך תחול לאחר מכן והרי אינו נודר באותו זמן וכיון דלא חיילא השתא לא חיילא נמי בתר זימנא אלא ודאי מהשתא הוא דחיילא ומש"ה קתני יש נדר בתוך נדר:

3 רשב"א פתח ↗

מתני': יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת. פירוש ואכל אותו ככר שתלה נזירותיו באכילתו, חייב למנות נזירות על כל אחד ואחד מן הפעמים שאמר הריני נזיר, דבאותה אכילה לבד חלו עליו שתי קבלות נזירות, אף על פי שתלו קבלותיו על אכילת ככר זה, אף על פי שאין שתי שבועות חלות על ככר אחד. ובכדי נקט אם אוכל, דהוא הדין לאומר הריני נזיר הריני נזיר, או הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, כדאיתא בגמרא. אבל באומר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים, אינו חייב על אכילתו אלא אחת כמו בשבועה, שאף בנדר כיון שאמר הריני נזיר נאסר בענבים, וכשחזר ואמר הריני נזיר אין איסור שני יוסיף על הענבים שכבר נאסרו עליו, ואין איסור חל על איסור. ולא אמרו הנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות, אלא באוסר עצמו במה שנצטוה לעשותו, כגון קונם ישיבת סוכה, והנחת תפילין עלי, אבל באומר קונם בשר חזיר עלי אינו חל, לפי שאין איסור חל על איסור. והיינו נמי דכי אקשינן בגמרא לרב הונא ממתניתין דהכא, ואמרינן יש נדר בתוך נדר היכי דמי, אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דכותה גבי שבועה, כו' ולא פרקינן יש נדר בתוך נדר, שאם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ואכל ענבים חייב שתים, ודכותה גבי שבועה אינו חייב אלא אחת. ומיהו הא לאו ראיה כל כך, דאפשר דמשום דמתניתין לא איירי הכי אלא בחיוב מנין נזירות ומנין נזירות לא משכחת ליה לרב הונא אלא בדכותה גבי שבועה חייב שתים, לפום כך פריך ליה ממתניתין, ומיהו ודאי על כרחך הכין הוא, דאינו חייב על אכילה אחת אלא אחת. ותדע לך באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום לשמואל, מונה נזירות אחר נזירות, וכן באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר לרב הונא, ומנין אחד אינו פוטר לא למר ולא למר. וכיון שאין שניהם חלין בבת אחת אלא בזה אחר זה, כי אוכל ענבים האיך ילקה שתים, ועדיין אינו מונה נזירות השנית, והרי הוא לגבי נזירות שניה כאומר הריני בנזיר אחר שישלים נזירות זו ראשונה. וזו נראה לי מוכרע ממקומו, והוא הדין דכי פליג ותני במתניתין יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה חלה על שבועה, הוא הדין דהוה מצי למיפלג ולמיתני בדידה, יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר, שאם אמר הריני נזיר הריני נזיר ואכל ענבים אינו חייב אלא אחת. וכן מצאתי כתוב בתוספות, אלא דקשיא לי, דאם איתא דמצי פליג בכי הא בדידיה, מאי קא מקשה ליה שמואל לרב הונא ממתניתין, הא דתני אין שבועה חלה על שבועה, ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר, הריני נזיר היום הריני נזיר למחר, יש נדר בתוך נדר, הריני נזיר היום הריני נזיר היום, אין נדר בתוך נדר. ומאי קושיא ולשמואל מי ניחא, דלכולי עלמא הוי מצי למיתני בדידה אין נדר בתוך נדר, קונם ככר זה עלי ואכל אינו חייב אלא אחת. אלא ודאי נראה לי דחלוק זה אינו צריך לשנותו, דמכלל מתניתין שמעינן ליה בהדיא, דכיון דאמרינן דהאומר הריני נזיר הריני נזיר מונה שתי נזירות, שמע מינה דאינו חייב על אכילת ענבים בהעלם אחד אלא אחת. דאם איתא מנא לן דמונה שתי נזירות, דלמא אינו מונה אלא אחת ועולה לו לשתים, ולחייב על אכילה אחת של ענבים שתים, דומיא דקונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה, ואכלו שחייב שתים. אלא ודאי משמע כדאמרן, אבל לרב הונא הוא הדין דהוה מצי למיתני אין נדר בתוך נדר, אמר הריני נזיר היום הריני היום, שאין נזירות שניה חלה עליו למנות מנין שני, ובסוף המסכת כתבתי יותר מזה.

3 תוספות רי"ד פתח ↗

פיסקא יש נדר בתוך נדר כו' פי' מש"ה קתני יש נדר בתוך נדר ולא קתני הנדרים חלים נדר על נדר מפני שאין כל הנדרים כן שהרי אם אמר קונם ככר זו עלי וחזר ואמר קונם ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת ואל ימצא זה אלא בנזירות שמקבל עליו שתי נזירות ולא הועיל לו הנדר השני להוסיף עליו לאוין לא להוסיף עליו ימים שהוא נזיר ששים יום. כתב רמב"ם זצוק"ל בפ"ג של ה' נדרים שחיבר אין שבועה חלה על שבועה ובנדרים יחול נדר על נדר כיצד יחול נדר על נדר האומר הרי עלי קרבן אם אוכלנה הרי עלי קרבן אם אוכלנה ואכלה חייב על כל אחת ואחת וכן כל כיוצא בזה ואינם נ"ל דבריו כלל שהתנא פירש דבריו בנזירות והוא מפרש בקרבנות ואילו אמר בענין זה נ"ל שאינו מביא לאא קרבן אחת אחר שכיון שאמר פעם אחת הרי עלי קרבן ועוד חוזר ושונה ומשלש על אותו קרבן ראשון קאמר וכדי לזרז א"ע נתכוין ולא בקרבן אחר ואפילו את"ל שבכל פעם הוא נודר בקרבן אחר למה לא תחול בענין זה שבועה על שבועה אילו אמר שבועה שאתן דינר לפלוני ועוד אמר שבועה שאתן דינר לפלוני ועוד שילש למה לא יתחייב ליתן שלשה נדינרים דומיא דקרבנות ולמה יש בזה חילוק בין נדר לשבועה אנה מצא הדברים הללו ועוד מה לו לור אם אוכל ככר זו וכי באומרו הרי עלי קרבן בלבד לא נדר בקרבן ובמתני' דתני לה גבי נזיר אמרי' דהוא לישנא יתירא והכא אמאי צריך למימר אם אוכל ואפילו את"ל שחייב על כל נדר ונדר ועל כל שבועה ושבועה לא יקרא זה נדר בתוך נדר ושבועה בתוך שבועה שכל נדר ונדר הוא בפני עצמו אלא זה נקרא בתוך נדר ובתוך שבועה כשאמר שבועה שלא אוכל ככר זה שכבר מושבע הוא עליה ועוד חזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו שאין שבועה חלה בתוך שבועה אבל בנזירות אע"פ שכשאמר הרני נזיר נאסר ביין עד למ"ד יום ועוד כשאור נזיר ואוסר עצמו ביין הו"ל נדר בתוך נדר ואפ"ה חייל משום דלא מיתוסף איסורא יתירא אלא נזירות יתירא של ל' יום אחרים איתוסף עילוי':

4 ביאור שטיינזלץ על נדרים פתח ↗

אין נדר בתוך נדר! ומעירים: אכן, קשיא קשה הדבר, אף שאין בכך פירכה גמורה. ומעתה מנסים להביא ראיות שונות נגד דברי רב הונא. תנן שנינו במשנתנו: יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. ונברר: היכי דמי כיצד בדיוק היה הדבר היה הדבר? אילימא אם תאמר שהוא במקרה שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר" דכוותה שכיוצא בה גבי שבועה, כגון שאמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל ענבים", שנשבע שתי שבועות שונות — אולם במקרה כזה אמאי מדוע לא חלה שבועה על שבועה? בודאי שתחול, שהרי השבועה השניה אין לה קשר לראשונה! אלא היכי דמי כיצד הוא בדיוק שלא חלה שבועה על שבועה — כגון שאמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים" ובמקרה כזה אין השבועה השניה חלה כשבועה לעצמה, דכוותה שכיוצא בה לגבי נזירות היכי דמי כיצד הוא בדיוק — שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר היום" וקתני ושנה שיש נדר בתוך נדר. ואם כן קשיא קשה לרב הונא, שאמר שבמקרה כזה אין נדר חל על נדר! ומשיבים: אמר יכול היה לומר לך רב הונא: מתניתין משנתנו מדברת במקרה שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר", דכוותה שכיוצא בה לגבי שבועה צריך לומר שהיתה השבועה השניה כוללת את הראשונה ומוסיפה עליה, שאמר "שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים", שלא חיילא חלה השבועה השניה, שהרי על חלק ממנה כבר היה מושבע ועומד. ומקשים: והאמר והרי אמר רבה: האומר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים" ועבר ואכל תאנים, והפריש קרבן מפני שעבר על שבועת ביטוי, וחזר ואכל ענבים — במקרה זה הויא להו הרי הם הענבים שאכל רק חצי שיעור משבועתו השניה, שהרי כלל בשבועתו תאנים וענבים, משמע שכוונתו שאוסר על עצמו אכילת שניהם יחד. וכיון שהפריש כבר קרבן על התאנים, נחשב כאילו אכל ענבים בלבד ועבר רק על חלק מן השבועה, ונמצא שהוא כחצי שיעור, ואין מביאים קרבן על חצי שיעור. אלמא מכאן אם נדקדק בדבריו נמצא כי היכא במקום שאמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים" ולא הפריש קרבן בינתיים, מיגו מתוך שחל כוח השבועה על ענבים שהוסיף בשבועתו — חיילא נמי חלה גם כן על תאנים, שהרי לא נפטר מקרבן אלא משום שהיה זה חצי שיעור, ובניגוד לדברי הונא! ומתרצים: זו אינה קושיה, שהרי רבה היה אמורא וכתלמיד לרב הונא ואילו רב הונא לא סבירא ליה אינו סבור כרבה בענין זה, ולדעתו השבועה השניה לא חלה כלל. מיתיבי מקשים ממה ששנינו: מי שנזר שתי נזירות, מנה את ימי הנזירות הראשונה והפריש קרבן בסוף שלושים ימי הנזירות, ונשאל עליה, שלפני שהקריב את הקרבן הזה הלך לחכם, והחכם התיר לו את נדר הנזירות הראשון, ונמצא שלא היתה כאן נזירות כלל, אבל כיון שנדר שני נדרי נזירות, היה עליו גם נדר נזירות אחר, ואז עלתה נחשבה לו נזירות שניה בראשונה, שנחשב לו כאילו קיים את הנזירות השניה באותו זמן שבפועל נהג נזירות הראשונה, והקרבן שהפריש נחשב לו בשביל הנזירות השניה. ונברר: היכי דמי כיצד בדיוק היה הדבר? אילימא אם תאמר שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר" — במקרה זה אמאי מדוע עלתה לו שניה בראשונה? הא איכא יומא יתירא הרי יש יום יתר של הנזירות השניה שעדיין לא קיים אותו, וכיצד אפשר לומר שכבר יצא ידי חובתו בראשונה? אלא פשיטא פשוט שמדובר פה שאמר "הריני נזיר היום, הריני נזיר היום"

4 רשב"א פתח ↗

גמרא: הכי גרסינן ברוב הספרים: כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר, וכי אכיל טובא זמני, דמתרי ליה מחייב על כל אכילה ואכילה, איידי דקתני שבועה שלא אוכל, תנא נמי הריני נזיר אם אוכל, ולעולם גבי נזיר לא צריך למיתני אם אוכל. ויש ספרים דלא גרסי ליה כלל. ולספרים דגרסי ליה, יש לפרש דתרתי קא קשיא ליה, חדא למה ליה למתני כלל אם אוכל, דהא מכיון דאמר הריני נזיר, בלא תליית אכילה הוה ליה נזיר. ועוד דאפילו בתליית אכילה נמי למה ליה למימר תרי זמני אם אוכל ואם אוכל, דאי להתחייב בנזירות הרבה אפילו בתנאי אחד של אכילה משכחת לה. דאי אתני ואמר הריני נזיר אם אוכל מככר זה ואכל ולא אתרו ביה, אפילו אכל כל היום כולו אינו חייב אלא נזירות אחת, דכולה אכילה אינה אלא אחת. אבל אם יש לו התראה בנתים התראות מוחלקות באכילות, כשם שהם מוחלקות למלקיות, וכי אמר הריני נזיר אם אוכל ואכל הרי הוא נזיר, כי הודיעוהו הרי זה כשחזר ואכל כאוכל אכילה אחרת, והרי הוא נזיר, דמעיקרא לא נזירות אחד קבל על עצמו, אלא בכל אכילה שיאכל יהא נזיר, ואם כן כשמתרין בו זמני טובא הוה ליה נזיר, על כל התראה והתרא. ופריק שדין הוא דלא ליתני כלל אם אוכל, ואפילו תנא ליה הוה סגי ליה למיתני חדא זימנא, הריני נזיר אם אוכל, אלא איידי דבעי למיתני בשבועה שלא אוכל, תנא בנדרים נמי אם אוכל, ואיידי נמי דבעי למיתני בשבועה שלא אוכל שלא אוכל, תנא נמי אם אוכל אם אוכל.

4 תוספות רי"ד פתח ↗

וכיון דאמר הריני נזיר הו"ל נזיר וכי אכיל טובא זימני ומתרין בי' מיחיבי אכולהו כך מצאתי דגירסא זו כתובה בכל הספרים ויש ליישבה ע"י הדחק כך דקס"ד השתא דהאי דתני ואכל חייב על כל אחת ואחת לאו על אכילת ככר קאמר ולהתחייב בהרבה נזירות דחיובא דנזירות בלא אכילת ככר נמי מצי חיילא אי אמר הריני נזיר הריני נזיר ולמה לי' לתנא למיתני חיובי נזירות באכילת הככר אלא הכי תנייה למימר דאילו אכל ענבים מיחייב תרתי בעבור שתי נזירות שקיבל עליו משא"כ באכילת הככר של שבועות ומש"ה מקשי לי' כיון דאמר הריני נזיר פעם אחת הו"ל נזיר ואי אכיל עניבים טובא זימני ומתרין בי' מיחייב על כל אכילה ואכילה כדתנן הי' שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת אמור לו אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת משום אי לא אתרו בי' על כל זימנא וזימנא אע"פ שאמר הריני נזיר הריני נזיר טובא זימני לא מחייב אלא חדא והיכי תני חייב על כל אחת ואחת משום דאמר הריני נזיר הריני נזיר ומשני איידי דתני גבי שבועה כו' פי' האי דקתני ואכל אאכילת ככר קאי ולאו אאכילה ענבים כדקאסברת ודקא קשיא לך דבחיובי נזירות לא צריך למיתניה אה"נ אלא איידי דתנאי גבי שבועה תניא נמי גבי נזיר:

5 ר"ן פתח ↗

לרב הונא אדתני אין שבועה בתוך שבועה ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר - וא"ת ולשמואל נמי מי ניחא הא לדידיה נמי הוה ליה לפלוג ולמיתני אין נדר בתוך נדר ומשכחת לה באומר קונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה שאינו חייב אלא אחת דהא במתני' לא תנן יש נדר בתוך נדר אלא למנות שתים כדפרי' וכיון שכן לשמואל גופיה מצי לפלוגי בנדר גופיה וי"ל דכי מקשי לרב הונא ליתני יש נדר בתוך נדר ואין נדר בתוך נדר לא מקשי לומר אדמפליג בין נדר לשבועה לפלוג בנדר גופיה כדרך כל לפלוג וליתני בדידיה שבש"ס דאי הכי מקשינן לשמואל נמי תקשי כדפרישית אלא כי האי גוונא לא מקשינן דלא קשיא כלל דתנא אחומר בנדרים מבשבועות קאי ומש"ה בעי למתני חומרא דאיכא בנדר מבשבועות לענין נדר בתוך נדר הלכך לא שייך לאקשויי לפלוג וליתני בדידה אלא הכי מקשינן לרב הונא היכי פסק תנא ותנא יש נדר בתוך נדר דמשמע בכל ענין הוה ליה לפרושי מילתיה כי היכי דלא ניטעי ביה ובתר הכי ליתני מאי דחמיר כהאי גוונא נדר משבועה והא מילתא קשיא לרב הונא אבל לשמואל לא קשיא כלל דהא לדידיה בנזירות בכל ענין יש נדר בתוך נדר מאי אמרת מ"מ בקונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה אין נדר בתוך נדר והא כי האי גוונא ליכא למטעי במאי דתנא תנא דנזירות קתני ולא קונמות ואדרבה מדנקיט מילתיה בנזירות ולא בקונם אשמעי' דבקונמות אין נדר בתוך נדר:

5 רא"ש פתח ↗

מתני' יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת: גמ' אמר רב הונא לא שנו אלא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דמגו דמתוספא יומא יתירא חיילא נזירות על נזירות ושמואל אמר אפילו אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום נזירות חלה על נזירות והלכתא כשמואל דסוגיין דשמעתין אליביה: אינו חייב אלא אחת אמר רבא אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו:

5 מאירי פתח ↗

ונשוב לדברינו והוא שמכל מקום יש חוככין לומר שיהא חייב שתים באכילה אחת והוא שמקשין לדברינו מה שהקשה בגמרא שמואל לרב הונא אדתני ואין שבועה חלה על שבועה לפלוג ולתני בדידה ר"ל בנדר גופיה כלומר פעמים שיש נדר בתוך נדר ופעמים שאין נדר בתוך נדר כיצד הריני נזיר היום הריני נזיר למחר יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום אין נדר בתוך נדר לותיב ליה ולדידך נמי קשיא לתני יש נדר בתוך נדר בנזירות ואין נדר בתוך נדר בקונם ואינה קושיא שהתנא פשוט היה לו שאין נדר בתוך נדר בקונם ולא מצאה אלא בנזירות ושמואל מנזירות גופיה הוה ליה לאקשויי ומ"מ הם באים עלינו ממה שאמרו בתלמוד המערב שבפרק ראשון אם אתה אומר איסור שבועה חייב על כל שבועה ושבועה לרבי יוסי לא אתיא אלא בחמשה ככרים אבל בככר אחד מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבלה מכאן ואילך כמיחל שבועות על האסורין ואין שבועות חלות על האסורין ואמר ר' יודן והוא שהזכיר נדר ואחר כך שבועה אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך נדר נדרים חלין על האיסורין ואם כן אף בנדר על נדר כן ואין זו קושיא שבשבועה לא עשה זה הככר איסור אלא שאסר עצמו עליו ולענין שבועה הוא שנעשה איסור דהואיל וכבר אסר עצמו עליו אינו חל עוד עליו אבל נדר ודאי חל שמוסיף הוא שעד עכשו לא אסר הככר עליו ועכשו הוא אוסרו אבל נדר אחר נדר או שבועה אחר נדר אינן חלין כלל שמשעה ראשונה נאסר גופו של ככר כנבלה ואין איסור חל על איסור:

7 ר"ן פתח ↗

תנן יש נדר בתוך נדר וכו' - היכי דמי אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר ודכוותה גבי שבועה אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים אמאי לא חיילא שבועה על שבועה יש לומר דהאי דמדמה לה מקשה לאומר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים וכי מפרקינן מדמינן לה לשבועה שלא אוכל תאנים וענבים בהא נחתינן וסלקינן דמקשה אזיל בתר דינא ומתרץ בתר לישנא והכי מקשי ודאי כי אמרת בהריני נזיר היום הריני נזיר למחר דנזירות חלה על נזירות היינו משום דכי אמר הריני נזיר היום קבל עליו שלשים יום הראשונים וכי אמר הריני נזיר למחר קבל עליו שלשים ואחד ולפי שאין נזירות פחותה משלשים יום צריך למנות שלשים אחרים נמצא שאין נדרו שני משותף עם נדר ראשון כלל אלא כל חד וחד קאי באפי נפשיה וכיון שכן דכוותה גבי שבועה נמי לא משכחת לה אלא באומר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים וכי האי גוונא אפי' בשבועות נמי חלה שבועה על שבועה אלא ודאי מדתנן בשבועות דאין שבועה בתוך שבועה ועל כרחך בששתי שבועות חלות על דבר אחד מתוקמה דכוותה בנדרים קתני יש נדר בתוך נדר וקשיא לרב הונא ומפרקינן אמר לך רב הונא מתני' דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר כלומר לא תיזיל בתר דינא אלא זיל בתר לישנא דכי אמר הריני נזיר למחר ממחר ועד שלשים יום קאמר והוה ליה כאילו אמר הריני נזיר היום ומחר שאף כאן כ"ט יום מנדר השני מעורבין בזמן הנדר ראשון ואע"פ שאותן כ"ט ימים אינן חלין כלל מחמת נדרו שני מ"מ בהאי לישנא חייל נדריה לענין שיהא יום שלשים וא' סוף שלשים יום של נזירות שניה שהרי הוא כך נדר נמצא שעל כ"ט ימים מנזירות ראשונה חלה נזירות שניה לענין שתהא יום שלשים ואחד לנזירותו אלא לפי שאין נזירות פחותה משלשים יום צריך למנות עוד לתשלום שלשים בשביל נדר שני ודכוותה גבי שבועות כי אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים לא חיילא שבועה בתרייתא על תאנים כלל דלית ליה לרב הונא שתחול שבועה על שבועה אפילו בכולל ועדיין אין דעתי נוחה בזה דמ"מ כי היכי דבשבועה שניה אינה חלה על תאנים מפני שכבר נשבע עליהם כך נזירות שניה אינה חלה בעשרים ותשעה יום ראשונים מפני שכבר נזר בהם לפיכך אני אומר דכי אמרינן וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים הכי קאמר שלא אוכל אותם כאחת ובכי האי גוונא נמי מתפרש האי לישנא בס"פ שבועות שתים בתרא ואמר רבה דמגו דחיילא שבועה על ענבים חיילא נמי אתאנים ונפקא מינה שאם אכל תאנים וענבים בהעלם שבועה ראשונה והתרו בו משום שניה לוקה ואמרינן דרב הונא לא סבירא ליה דרבה דבכי האי גוונא סבירא ליה לרב הונא דלא חיילא שבועה שניה כלל דכיון דאתאנים לא חיילא אין לה מקום כלל שהוא על שניהם יחד נשבע ולא על ענבים בלבד ובנדרים נמי אילו היה דינן כשבועות היה לנו לומר דכיון דאכ"ט יום לא חיילא נזירות שניה ביום שלשים נמי לא חיילא שהרי כשאמר הריני נזיר למחר לשלשים יום כאחד נתכוון ולא ליום שלשים בפני עצמו והוו להו כ"ט יום כתאנים ויום שלשים כענבים:

7 חידושי הלכות פתח ↗

בר"ן וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים כו' כ"ט יום מנדר השני כו' בתרא ואמר רבא דמגו כו' כצ"ל:

9 תוספות פתח ↗

אמר לך רב הונא מתני' דאמר היום ולמחר דכוותה גבי שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים - והוי שפיר דכוותה סיפא דגרסי' כדפרישי' ול"נ דהיכי קאמר מעיקרא אילימא דאמר היום דכוותה גבי שבועה דאמר תאנים וחזר ואמר ענבים האי לאו דכוותה הוא דגבי נזיר למחר שייך כהיום דהא לא מוסיף אלא איסור יתירה אבל ענבים לא שייכי כלל בתאנים שאמר תחלה לכ"נ לר"ת לעיל הכי גרסינן אילימא דקאמר היום דכוותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים ותאנים אמאי לא חיילא פי' הא ודאי חיילא כמו שאמר רבה בסמוך דהשתא סבירא ליה כוותיה דרבה אלא דאמר תאנים וכו' כמו לאידך גירסא אמר לך רב הונא לעולם דאמר היום ומחר דכוותה גבי שבועות דלא חיילא כה"ג כלומר כה"ג דאמר כבר דהיינו כי אמר תאנים וענבים דכיון שהוא צריך לצירוף תאנים שכבר והשתא ניחא ולפי שהזכיר כבר למעלה לא הוצרך לחזור ולשנותו כאן:

9 חידושי הלכות פתח ↗

ברש"י אמר לך רב הונא מתניתין כו' חצי שבועה ואין מביא כו' הד"א חצי שיעור הס"ד שיעור דשבועה חייב כו' דהריני נזיר למחר דקאמר כו' כצ"ל:

10 תוספות פתח ↗

והאמר רבה האומר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ועבר ואכל תאנים והפריש קרבן וחזר ואכל ענבים הוו להו ענבים חצי שיעורא - אור"י דמיירי שאמר שלא אוכל תאנים וענבים ביחד כזית מכל חד וחד והשתא שבועה שניה אינה מחייבת לו על כזית תאנים לבד ולא על כזית ענבים לבד אלא על כזית מכל חד וחד להכי קרי ענבים חצי שיעורא והא דקאמר בסמוך מכ"מ חיילא וכו' ה"פ אע"פ שכבר מושבע הוא על תאנים בשבועה ראשונה מ"מ חיילא שפיר שבועה שניה על תאנים לענין דמצטרפו בהדי ענבים לחייב משום שבועה שניה דשבועה שניה לא הויא כ"א משתיהם יחד כדפירשתי ולא מיבעיא אם אכל תאנים וחזר ואכל תאנים וענבים דחייב משבועה שניה כדפירשתי אלא אפילו לא אכל כ"א ענבים אחר תאנים שאכל בראשונה ולא אכל תאנים באכילה שניה אפ"ה חייב שתים דמצטרפי הנך תאנים דאכל בראשונה עם אותם ענבים לחייב קרבן שני משום שבועה שניה אע"ג דכבר מחויב הוא על אותם תאנים קרבן בפני עצמו אפי' הכי מצטרפי שפיר עם ענבים כיון דלא הפריש עליה קרבן ותדע דמדקאמר הפריש קרבן וכו' משמע הא לא הפריש קרבן מחויב קרבן שני אף על גב דלא חזר ואכל תאנים עם ענבים בשניה שכך משמע אבל השתא במפריש קרבן משמע דלא מחייב קרבן שני משום אכילה שניה משום דלא מצטרפין אכילה ראשונה תאנים עם ענבים דבשניה להתחייב שבועה שניה דתאנים וענבים ביחד כיון דהפריש קרבן בין שתי אכילות והפרשה מחלקת ומיהו קרבן חד מחייב אתאנים משום שבועה ראשונה אבל אין לפרש וחזר ואכל תאנים וענבים דאמר לא כזית תאנים לבד ולא כזית ענבים לבד והא דקאמר בסמוך דחיילא אענבים וכו' מטעם איסור כולל קאמר וכי ההיא דרבה בפרק שלישי דשבועות דף כח: אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ואכל תאנים וענבים מגו דחיילא וכו' דמיירי נמי באיסור כולל כדפרישית מדמייתי לה גבי כולל דברים המותרים עם דברים האסורים אין לפרש כן דאם כן הוו להו ענבים שיעור שלם וחייב נמי על כזית ענבים לבד והיכי קרי ליה חצי שיעור ואין לפרש נמי דחזר ואכל תאנים וענבים אפילו כזית משניהם דהיינו חצי זית מכל אחד דאם כן לא היינו צריכין לטעמא דבסמוך מגו דחיילא אענבים וכו' דתיפוק ליה משום דגבי תאנים נמי מוסיף הוא בשבועה אחרונה דמשבועה ראשונה לא מחייב אתאנים כ"א אכזית משום דסתם אכילה משמע כזית והשתא בשבועה שניה מחייב אפילו אחצי כזית דעם חצי זית ענבים לכן נראה דמיירי כדפירשתי ויש להקשות לעיל דקאמר היום ומחר דכוותיה הכא דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מה מדמה זה לזה בשבועה דין הוא שלא יהא חייב על אחת דהא אפי' בשבועה שניה אינו חייב כי אם ע"י צירוף דתאנים ומתאנים הוא כבר מושבע אבל בנזיר אם אמר היום ומחר אם יהיה שותה יין ביום ל' ואחד היה חייב וי"ל נהי נמי דאם היה שותה חייב מ"מ לענין חיילות אינו חל לבדו דנזירות אינו מיום אחד ואם כן הוא לצירוף האחרים דמהשלשים יום ראשונים כבר הוא מושבע ועומד:

10 פירוש הרא"ש פתח ↗

והאמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים. כך כתובה הגי' במקצת ספרים וגי' פשוטה היא ואית ספרי' דגרסי אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ואכל תאנים הפריש קרבן וחזר ואכל ענבים הויא להו ענבים חצי שיעור ואחצי שיעור לא מחייב וגי' זו ישנה בפ"ג דשבועות ושפיר דייק מינה טעמא דהפריש קרבן דעתה חלקיה ההפרשה בין אכילת תאנים לאכילת ענבים ולא מצטרפי יחד לעבור על שבועה השניה הא לא הפריש קרבן מיחייב שנים אחת על שבועה ראשונה ואחת על שבועה שניה ומיהו גי' ראשונה נמי ישנה בההוא פרקא אמר רבא למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחיילא אענבים חיילא נמי אתאנים:

10 משנת ארץ ישראל על משנה מעשר שני פתח ↗

בפועל לא התירו גם חכמים לאכול פחות מכשיעור וקיימת מוסכמה כללית שהדבר אינו ראוי, או אף "אסור", אם כי אינו בכלל האיסור עצמו. בתלמוד הבבלי מתנהל ויכוח על אכילת "חצי שיעור" והמוסכמה הכללית היא שיש בכך עוון, אם כי העונש על כך פחות34בבלי, יומא עג ע"ב - עד ע"א; נדרים יז ע"ב; שבועות כא ע"ב, ועוד. . המחלוקת היא בשם אמוראי ארץ ישראל, אך מופיעה רק בתלמוד הבבלי. היא אופיינית לגישתו המשפטית של התלמוד הבבלי. מכל מקום, לא נראה שהיה מי שראה באכילת חצי שיעור של איסור היתר מלא.

11 שיטה מקובצת פתח ↗

דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים. דהשתא הוסיף דבר בשבועתו השנייה דומיא דנדר. ואי כהאי גוונא היא אמאי לא חיילא שבועה אתאנים הואיל וחיילא אענבים והא ודאי דבר ברור הוא דכי האי גוונא חייל כדמשמע לקמן..וקא סלקא דעתך דכולי עלמא אית להו הא דרבה דלקמן. אלא על כרחך כהאי גוונא לא נאמר לא חיילא שבועה על שבועה אלא כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים ודכוותה גבי נזירות שלא הוסיף כלום ואמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום. וקתני יש נדר בתוך נדר וקשיא לרב הונא דאמר דבכהאי גוונא לא חייל נדר על נדר. ואף על פי שנשאר בקושיא למעלה לימא תיקשי ליה נמי מהא ונפקא מינה דאפילו יתרץ הראשונה יקשה לו מזאת. ותירץ התלמיד אמר לך רב הונא מתניתין דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ומחר. ובא לאשמעינן דאף על גב דהזכיר באחרונה היום עם למחר בשיתוף אפילו הכי הואיל והזכיר עתה היום עם למחר בשיתוף. ולא כמו בראשונה לפי שדומה יותר לתאנים וענבים על כן אמר דכותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים שבועה שלא אוכל תאנים וענבים. והקשה וכי לא חיילא הכין גוונא והא אמר רבה דמגו דחיילא שבועה אענבים חיילא שבועה אתאנים אף על פי שכל אמר הכותב אפשר דצריך לומר: שכבר מושבע מהן וכן הוא ברש"י@44. ותירץ דרב הונא לא סבירא ליה כרבה שיתחייב כהאי גוונא דגבי נזירות ודאי סבירא ליה דחיילא נזירות על נזירות מפני שאוסר עצמו בימים שלא נאסרו עליו קודם לכן אבל גבי שבועה אסור ועומד על התאנים ואיך יחול שבועה על שבועה. ויש גרסאות דגרסי גברא אגברא קא רמית והיא היא. הרי"ץ ז"ל. ולא והאמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ואכל תאנים והפריש קרבן אבל הקריב לא וחזר ואכל ענבים. הוה ליה ענבים חצי שיעור שהרי עם הענבים כלל התאנים ותאנים הראשונים לא יצטרפו עם הענבים שהרי הפריש קרבן בנתים. אבל אם לא הפריש קרבן היה מחייב שני קרבנות אחת על שבועה ראשונה של תאנים ואחת על הענבים ואף על גב דענבים חצי שיעור של שבועה שניה כיון שאכלם אחר התאנים בשגגה אחת לא מיקרי חצי שיעור. אלמא דחיילא שניה אף על התאנים דאי לא חיילא אפילו לא הפריש קרבן היו ענבים חצי שיעור והוה ליה להיות פטור אענבים שהרי לא נתכוון הנשבע אלא על שניהם ביחד כיון שהזכירם בשבועתו יחד ולא היה בדעתו אלא אם כן יחולו שניהם כדאמר לקמן. לא סבירא ליה דרבא. דלית ליה לרב הונא איסור כולל אלא דוקא באיסור הבא מאליו כגון נבלה ויום הכפורים. הרא"ם ז"ל.

11 רש"ש על שבועות פתח ↗

בא"ד דלקמן בס"פ משמע דלקרבן איירי כו'. לכאורה נראה דר"ל והתם מיירי שאמר של"א ענבים ומין אחר אבל א"א לומר כן דהא בנדרים מפרש טעמא מיגו דחל שבועה על ענבים חייל כו' והל"ל מיגו דחל על ענבים ומין אחר חייל נמי אענבים ותאנים כשאר כולל דעלמא ועוד אמאי ר"ה לא ס"ל כרבה שם בהא וצ"ע:

11 כסף משנה על משנה תורה, הלכות שבועות פתח ↗

יד-טו שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ונשבע וכו'. ג"ז שם אמר אביי זימנין דמשכחת לה להא דעיפא כדמר דאמר רבה שבועה שלא אוכל תאנים וענבים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים ואכל תאנים והפריש קרבן ואח"כ אכל ענבים לחודייהו ה"ל ענבים חצי שיעור ואחצי שיעור לא מיחייב קרבן ה"נ כגון דאמר שבועה שלא אוכל עשר וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ט' ואח"כ אבל תשע והפריש קרבן ואח"כ אכל עשירית ה"ל עשירית חצי שיעור ואחצי שיעור לא מיחייב, ופירש"י זימנין דמשכחת לה דעיפא דשבועה שלא אוכל עשר ותשע ואכל עשר שאינו חייב אלא אחת, כדמר רבה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים יחד ביום אחד אבל תאנים לחודייהו אוכל וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים ואי הוה אכיל תאנים וענבים ביום אחד הוה מיחייב תרתי דכי אכל תאנים מיחייב אשבועה בתרא וכי הדר משלים לה בענבים מיחייב אקמייתא. ואכל תאנים בהעלם שבועה אחרונה והפריש קרבן וחזר ואכל ענבים בהעלם שבועה ראשונה וכיון שהפריש קרבן על התאנים תו לא מיצטרפי ענבים בהדייהו לאיחיובי אשבועה קמייתא ה"נ שבועה שלא אוכל עשר וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תשע ואכל תשע והפריש קרבן וחזר ואכל עשירית ה"ל עשירית חצי שיעור עכ"ל. והתוס' כתבו זו היא גירסת הקונטרס ובספרים היה כתוב איפכא שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים, ונראה דמחקה הקונטרס משום דקשיא ליה דאי תאנים וענבים כל חד לחודיה קאמר לא הוו ענבים חצי שיעור ואי בשניהם בבת אחת אין השבועה שניה חלה כלל מידי דהוה אתשע ועשר דאי תאנים לא אכיל תאנים וענבים נמי לא אכיל והוי כבר מושבע ועומד, מיהו ה"מ לפרושי בנשבע על חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה אבל א"א לומר כן דהך מילתא דרבה איתא בפ"ב דנדרים ומוכחא כולה סוגיא כמו שכתוב בספרים ולא כגרסת הקונטרס ומשמע נמי דאיירי בנשבע שלא יאכל שניהם מכל אחד שיעור שלם דמפ' טעמא מיגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים ואי בחצי שיעור בהא אין שייך מיגו דלא הוי כלל מושבע ועומד וצריך לחלק ע"כ בין הך לההיא דתשע ועשר דהתם איכא איסור שבועה בכל עשר וכל תשע שיאכל מהנך י' קאי באיסור שבועה אבל הכא לא היה איסור שבועה בתחלה כלל על ענבים ושייך כאן מיגו וה"ה נמי אי אמר שבועה שלא אוכל ט' אלו וחזר ואמר שלא אוכל עשר דחיילא שבועה שניה ע"י מיגו עכ"ל. והנך רואה שגירסת רבינו כגירסת ספרים ראשונים וכך היא בנוסחי דידן נמי בפ"ב דנדרים. ומה שהוקשה לרש"י על גירסא זו כבר ישבוהו בעלי התוספות:

12 תוספות פתח ↗

מיתיבי מי שנזר שתי נזירות - בבת אחת:

12 שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה פתח ↗

אמר הריני כו'. פי' אף שאומר הריני נזיר היום צריך לנהוג ב' נזירות דהיינו ב"פ ל' יום משום דקי"ל אפילו אמר הריני נזיר רק ליום א' צריך לנהוג נזירות שלשים הלכך כיון דקי"ל שהנזירות חל על הנזירות צריך לנהוג ב"פ ל' יום זה אחר זה ודע דנזירות נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית בין בארץ בין בח"ל כדמוכח בספ"ג דנזיר אלא שהרמב"ם כתב בספ"ב דנזיר דמי שנדר בזמן הזה בח"ל כופין אותו לעלות לא"י ולהיות נוהג שם נזירות וכל זמן שהוא בח"ל ה"ז אסור לשתות יין ולהטמא למתים ולגלח וכל דקדוקי נזירות עליו ואע"פ שאין ימים אלו עולים עכ"ל וכ"כ הסמ"ג לאוין רמ"ג דף ע"ד ריש ע"ג והראב"ד שם השיג על הרמב"ם בזה דאין כופין אותו לעלות לא"י דאין טומאה וטהרה בינינו והלא כולנו טמאי מתים ואין כאן הפרש בין א"י לח"ל עכ"ל ועיין בכסף משנה שם ובתוס' י"ט ספ"ג דנזיר שהאריכו בזה ומ"מ פשוט שהנזירות חל בכל מקום ובכל זמן וכן משמע ממ"ש המחבר דין נזירות כאן ולעיל ס"ס ר"ג וס"ס ר"ו וסי' רט"ו ס"ה וס"ס רכ"ט וסי' רל"ד סכ"ד והא דלא כתב שאר דיני נזירות משום שהטור ושאר פוסקים ג"כ לא כתבו אותם ועיין ברמב"ם ובסמ"ג חילוקי הדינים וגם תלמוד מהם כמה דינים לנדרים ובמקום שאמרו ספק נזירות להקל קי"ל ספק נדרים להחמיר ומ"מ נראה שהרמב"ם והסמ"ג לא קאמרי דכופין אותו לעלות אלא בנזיר סתם משום טומאת ארץ העמים וכדמשמע בכסף משנה שם אבל נדר בנזירות שמשון כיון דמותר בטומאה רק דאסור ביין ובתגלחת נוהג נזירות בח"ל ולכך לא כתבו הרמב"ם וסמ"ג שם דין זה רק קודם דין דנזירות שמשון מיהו מהני שאלה בנזירות כמו בנדרים כמ"ש המחבר לעיל ס"ס רכ"ט וכ"כ הרמב"ם רפ"ב מהל' נזיר מי שנדר בנזיר ונחם על נדרו ה"ז נשאל לחכם ומתירין לו נזירתו כדרך שמתירים שאר נדרים עכ"ל ובכ"מ שם לא כתב מאין הוציא כן והוא ש"ס פ"ב דנדרים דף י"ז י"ח כ' ופ' בתרא דנדרים דף צ' ופ"ה דנזיר דף ל' ל"א ובדוכתי טובי ואולי לרוב פשיטתו לא הוצרך הכ"מ לכתבו מיהו המקבל עליו נזירות שמשון לא מהני שאלה כמ"ש הרמב"ם פ"ג מהל' נזיר דין י"ד והוא ש"ס פ"ב דנזיר דף י"ד ומכות דף כ"ב ופשוט הוא וגם האב ובעל מפירים נזירות בתו ואשתו נמי כנדרים וכמ"ש המחבר לעיל סימן רל"ד סכ"ד וכ"כ הרמב"ם סוף הל' נדרים ופ"ט מהל' נזיר והוא מן הש"ס כמבואר בכ"מ שם מיהו בנזירות שמשון כתוב בתשובת מבי"ט ח"ב סימן מ"ה דף כ"ב ע"ד תשובת ר"י בי רב שאין הבעל יכול להפר ועיין בתשובת האחרונים כמה תשובות מדיני נזירות ומנזירות שמשון:

12 שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר פתח ↗

מכיון שהביא קרבן וגילח כו'. קצת קשה בתוספתא תניא מי שנדר שתי נזירות מנה הראשונה ולא הביא קרבנותיו ואח"כ נשאל כו'. משמע כל שלא הביא כל קרבנותיו לאו כלום הוא. מיהו בבבלי נדרים דף יח הגירסא והפריש קרבנותיו. משמע דוקא הפריש אבל הקריב אפי' אחד מהן לא עלתה. אך אין מכאן ראיה די"ל רבותא קמ"ל אפי' הפריש כולו אינו כלום. אבל בבבלי שבועות דף כח מפורש דאפי' הביא כל קרבנותיו וגילח ונשאל על הראשונה עלתה שניי' ראשונה והא ודאי פליג על הירו' דאף ר"י לא פליג אלא עד שיביא כל קרבנותיו אבל משהביא ודאי לא מהני השאלה. והרמב"ם כ' פ"ג מה' נזירות הלכה י' מי שנזר שתי נזיריות בין שנדר בבת אחת בין שנדר בזה אחר זה כגון שאמר הריני נזיר ל' יום ומנה את הראשונה והפריש קרבן ואח"כ נשאל על הראשונה והתיר נדרו עלתה לו ראשונה בשניי' ומביא זה הקרבן ונפטר ואפי' הביא כפרתו ואפי' גילח שערו ואח"כ נשאל עליה עליה לו ראשונה בשנייה. וכ' הכ"מ מי שנזר שתי נזיריות כו' תוס' פ"ב ע"כ. ונראה שנעלם ממנו שזו גמרא ערוכה נדרים פ"ב ושבועות פ' ג'. וכ' עוד הכ"מ בין שנדר שתיהן כאחת בין שנדר זו אחר זו. כן משמע בירושלמי דנזיר פ"ג ע"כ. ותימא הא מפורש בסוגיין אם נדר בבת אחת אינו כלום דנדר שבטל מקצתו בטל כולו. ואף דשנינן הכי בבבלי נדרים פ"ב אף הבבלי צריכין לתרץ דרב הונא מפרש להך ברייתא דנשנית קודם שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ועמ"ש בסמוך בד"ה אם כו'. עוד כ' הכ"מ אפי' הביא כפרתו כו' כן משמע בירושלמי ע"כ. תימא דסוגיא כולא מפורש בהיפך וכמ"ש. ואין ספק דראיית הרמב"ם מסוגיא דשבועות דף כח ע"ש וצ"ע:

13 ר"ן פתח ↗

אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ותיובתיה דרב הונא - כלומר חיילי שתי נזירות כי האי גוונא דאי לא מה עלתה לו שניה בראשונה הרי לא חלה שניה כלל ואם תאמר ומאי קושיא נהי דאילו לא נשאל על הראשונה לא חיילא שניה וכדרב הונא כי מתשיל עלה משכחת רווחא וחיילא וכדאמר רבא לקמן דאף על גב דאין שבועה חל על שבועה אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו ולקמן נמי מסייעינן ליה לרבא מהא מתניתא י"ל משום דאכתי לא קים לן בהא דרבא וסבירא לן דאי לא חייל השתא לא חיילא נמי בתר זמנא מש"ה לא מפרש להו כדרבא:

13 רש״ש פתח ↗

ר"ן ד"ה אלא פשיטא. וא"ת ומאי קושיא נהי כו' לא חיילא שניה כו'. ועי' ג"כ לקמן יח בד"ה לימא מסייע ליה. ולעד"נ דמקשה כאן אפי' לרבא משום דלישנא דברייתא משמע דאילו לא איתשל לא עלתה לו וצריך למנותה מחדש:

« ביאור שטיינזלץ על נדרים ט״ז ע״ב ביאור שטיינזלץ על נדרים י״ח ע״א »